ת"צ 33532-01-12

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לבקשה לאישור הסכם פשרה בתובענה ייצוגית בין עובד למעסיקו. העובד טען כי המעסיק לא פיצה אותו כראוי על עבודה במשמרות לילה, משמרות סוף שבוע והדרכות, ולא שילם דמי חופשה כדין. המעסיק טען כי ענייני הפיצויים מעוגנים בהסכמים קיבוציים בין הצדדים. ארגון העובדים וארגון השומרים הגישו שניהם עמדות התומכות בתביעת המעסיק וטוענות כי יש ליישב את הסכסוך בכלים קיבוציים ולא בתביעה ייצוגית. בית המשפט מפרט כשלים שונים מצד הסכם הפשרה במתן פיצוי הולם לעובד בגין עברו, לרבות אי פיצוי בגין עילת התביעה הראשונה, פיצוי מוגבל בגין עילת התביעה השנייה והליך לא יעיל לאיתור עובדים זכאים. ההסכם גם מגביל את זכותם של העובדים לתבוע באופן פרטני בעתיד. היועץ המשפטי לממשלה ומתנגדים נוספים להסכם טענו כי הוא אינו מספק ואינו סביר, וכי הוא עלול לפגוע בעובדים באמצעות יצירת תקדים משפטי. בסופו של דבר, בית הדין מסכים עם מבקרי הסכם הפשרה, וקובע כי ההטבות המוגבלות לעובדים אינן מצדיקות את ההגבלות המשמעותיות על זכויותיהם, וכי אישור ההסכם אינו לטובת העובדים. לפיכך, הבקשה לאישור הסכם הפשרה נדחית. בית המשפט מורה לצדדים להתייצב לדיון בבקשה לסילוק על הסף ופוסק למר שטיין ולעמותת הצלחה שכר טרחה בסך 15,000 ₪.