ע"ש 122/00

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס למקרה גבולי של אדם שרישיונו לנהוג ברכב ציבורי ובכלי רכב כבדים נשלל על ידי ועדת הערר בשל חשש למסוכנותו כנהג. האדם המדובר הורשה לשמור על רישיונו לרכב פרטי. הנימוק העיקרי להחלטת הוועדה התבסס על התמונה הקלינית הקשה של המערער שנבעה מבדיקות פסיכודיאגנוסטיות ומבדיקות פסיכיאטריות. עם זאת, השופט קבע כי נפלו פגמים בהליך הוועדה, קרי היעדר רציפות בהרכב חברי הוועדה שבדקו את המערער. השופט הדגיש את חשיבות ההתרשמות האישית הנוצרת במהלך בדיקה פסיכיאטרית קלינית, שאינה ניתנת להעברה בקלות בין בודקים שונים. בנוסף, השופט מצא כי הוועדה לא שקלה כראוי את תפקודו בפועל של המערער בחיים האמיתיים ואת חרדתו המובנת מאובדן פרנסתו. השופט הגיע למסקנה כי החלטת הוועדה בעניין המסוכנות אינה סבירה והורה על החזרת רישיונותיו של המערער. עם זאת, השופט ציין גם כי אם המערער יבצע עבירות תעבורה נוספות הכרוכות בסיכון, יש לבחון אותו מחדש. פסק הדין ניתן ללא הוצאות שנפסקו למי מהצדדים.