ע"א 316/86

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית ערעור על פסק דין של ערכאה נמוכה יותר שקבע כי יש להכריז על קטין כבר-אימוץ. האם, שנטשה את הילד זמן קצר לאחר לידתו ולא גילתה עניין בחינוכו או בשלומו במשך למעלה משנתיים, ערערה בטענה כי מעשיה נבעו מחששה מתגובת אביה לכך שילדה ילד מחוץ לנישואין. בית המשפט הכיר בקושי שבהחלטה, אך בסופו של דבר פסק נגד האם, תוך שהוא מציין את טובת הילד כגורם המכריע. חששה של האם, קבע בית המשפט, אינו מצדיק את הימנעותה מקשר אישי עם הילד או את הימנעותה ממילוי חובותיה ההוריות. יתר על כן, בית המשפט הדגיש כי גם אם מתקיימות עילות האימוץ, אין בית המשפט חייב להכריז על ילד כבר-אימוץ; כמו כן, עליה לשקול את נסיבותיו הספציפיות של כל מקרה. במקרה זה, נוכח היעדר טיפול הורי והצורך של הילד בבית יציב, הגיע בית המשפט למסקנה כי האימוץ הוא לטובת הילד. טענת האם כי התכוונה לגדל את הילד בעצמה לא התקבלה, במיוחד לאור התנהגותה בעבר וחוסר המאמץ לבסס עמו קשר. חששה, שגרם למצב זה, נמצא בלתי סביר, ולכן דחה בית המשפט את הערעור ואישר את פסיקת הערכאה הנמוכה יותר להכריז על הילד כבר-אימוץ.