עפ"ג 24929-02-25

תקציר

## ניתוח משפטי מקיף של פסק הדין בעפ"ג 24929-02-25 **מבוא:** התיק המונח לפנינו, עפ"ג 24929-02-25, עוסק בערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי, אשר הטיל על המערערת עונש של 3.5 שנות מאסר בפועל, מאסר על תנאי ופיצוי לנפגעים. הערעור הוגש על ידי המערערת, אשר הורשעה בעבירות של תקיפה סתם, תקיפת קטין על ידי אחראי, התעללות בקטין או חסר ישע, והשארת ילד ללא השגחה. המערערת מלינה על חומרת העונש, ובעיקר על כך שמצבה הרפואי המורכב לא זכה להתחשבות מספקת. **עובדות כתב האישום המתוקן:** על פי הנטען בכתב האישום, המערערת, שהפעילה גן פרטי, נהגה באלימות כלפי 16 פעוטות שהיו תחת השגחתה. מעשי האלימות, אשר בוצעו במשך כחודש וחצי, כללו צעקות, מכות, דחיפות וצביטות. שמונה פעוטות נפגעו באופן ישיר ממעשיה. בנוסף, המערערת הותירה פעוטות תחת השגחתה של קטינה בת 12 בלבד, ולעיתים ללא השגחה כלל. המערערת והמטפלות האחרות לא עברו הכשרה מתאימה. **הכרעת בית המשפט המחוזי:** בית המשפט המחוזי הרשיע את המערערת בעבירות הנ"ל, תוך הדגשת הפגיעה בערכים מוגנים של שלומם הפיזי והנפשי של הקטינים, זכותם לסביבה בריאה, חובת האחראי על קטין להגנו, והאמון שנותנים הורים בגני הילדים. בית המשפט התייחס למגמת ההחמרה בענישה בעבירות אלימות כלפי קטינים, ולתיקונים בחוק העונשין המשקפים מגמה זו. בית המשפט המחוזי קבע כי המערערת ביצעה למעלה מ-50 מעשי אלימות, באופן שיטתי ואינטנסיבי, כלפי שמונה פעוטות. הוא הדגיש את הפגיעה בפעוטות במקום שאמור להיות מוגן ובטוח, ואת הפרת האמון של ההורים. כן נלקחו בחשבון ההשלכות הפסיכולוגיות ארוכות הטווח על הפעוטות ומשפחותיהם, והסיכון המשמעותי שנוצר עקב השארתם תחת השגחת קטינה בלבד. מתחם העונש ההולם שנקבע על ידי בית המשפט המחוזי נע בין 3.5 ל-5.5 שנות מאסר בפועל. בית המשפט נימק כי מתחם זה נועד לבטא את סלידת החברה מפגיעה בפעוטות חסרי ישע ואת האינטרס הציבורי בהגנה עליהם. **התחשבות במצבה הרפואי של המערערת:** בית המשפט המחוזי התייחס למצבה הרפואי המורכב של המערערת, אך קבע כי יש לתת לכך ביטוי בתוך מתחם העונש, ולא בחריגה ממנו. הוא דחה את טענת ההגנה בדבר סיכון לתוחלת חייה של המערערת בכלא, וקבע כי גורמי הרפואה בשב"ס ערוכים לטפל באסירים במצבים רפואיים שונים. בית המשפט הדגיש כי חומרת המעשים, אופיים והנסיבות מחייבות מתן עדיפות לשיקולי ההלימה וההרתעה. עם זאת, בבחינת שיקולים לקולא, נתן בית המשפט משקל לגילה של המערערת, היעדר עבר פלילי, הודאתה, מצבה הרפואי, נסיבות חייה, והביוש שחוו היא ומשפחתה. כן נתן משקל לתרומת בניה לביטחון המדינה. בהתחשב במכלול הנסיבות, ובמיוחד בהמלצת שירות המבחן לענישה מוחשית ומרתיעה, ובשל החשש מהרתעת היחיד והרבים, החליט בית המשפט למקם את עונשה בתחתית המתחם שנקבע – 3.5 שנות מאסר בפועל. **טענות הצדדים בערעור:** המערערת טוענת כי מתחם הענישה אינו תואם את חומרת המעשים, וכי מצבה הרפואי מחייב חריגה לקולא ממתחם זה, וכן טוענת כי אינה זוכה לטיפול רפואי הולם בכלא. המשיבה סבורה כי העונש הולם, וכי בית המשפט המחוזי כבר נתן משקל משמעותי למצבה הרפואי, ולכן אין מקום להקלה נוספת. **דיון והכרעה בבית המשפט העליון:** **התייחסות למצב הרפואי:** השופט שטיין התייחס תחילה למצבה הרפואי של המערערת, אשר בא לידי ביטוי גם במהלך הדיון. הוא הדגיש כי ריצוי עונש מאסר הוא קשה, ומצבו הרפואי מעצים זאת. הוא קבע כי שב"ס מחויב במתן מענה רפואי הולם, ובאין אפשרות כזו, יש לשקול העברה לטיפול אזרחי. עם זאת, נקבע כי סוגיה זו אינה במסגרת ערעור על גזר דין, אלא במסגרת עתירת אסיר, ופתוחה בפני המערערת הדרך לפנות לבית המשפט במישור זה. **התייחסות לעונש:** השופט שטיין חזר והדגיש את חומרתן של העבירות כלפי פעוטות חסרי ישע, את תדירותן, את מספר הנפגעים ואת השלכותיהן. הוא קבע כי אין מקום לחריגה ממתחם הענישה שנקבע, וכי עונש המאסר שהוטל על המערערת הוא נכון והולם, בהתחשב במדיניות ההחמרה, תיקון החקיקה והעונש המזערי. הוא ציטט את דבריו בעניין אחר: "שופט שמרחם על עבריין [...] אינו מרחם על הקורבן הבא". **התייחסות השופטת רונן:** השופטת רונן הצטרפה להחלטת השופט שטיין. היא הסכימה כי העונש חמור, אך משקף את המדיניות השיפוטית בעבירות של תקיפת קטינים והתעללות בהם. היא הדגישה את ריבוי המעשים, תדירותם, ההשלכות על שלומם הפיזי והנפשי של הקטינים, וגילם הצעיר. באשר למצבה הרפואי, השופטת רונן קבעה כי לא הוכח כי מאסר בפועל עלול לסכן את חייה או לקצר את תוחלת חייה בצורה משמעותית, כנדרש בפסיקה. לכן, אין די במצבה הרפואי כדי להקל בעונשה מעבר להתחשבות שניתנה לו על ידי בית המשפט המחוזי. היא אף היא הפנתה את המערערת לאפשרות של עתירת אסיר. **החלטה סופית:** בית המשפט העליון, בדעת רוב, דחה את הערעור. העונש שהוטל על המערערת נותר על כנו. **עקרונות משפטיים וחידושים:** 1. **עדיפות להלימה והרתעה על פני שיקולים אישיים:** פסק הדין מדגיש את העדיפות שניתנת לעקרונות ההלימה וההרתעה בענישה, במיוחד בעבירות פגיעה בקטינים. למרות שהמערערת הורשעה בעבירות חמורות, בית המשפט העליון מבהיר כי רחמים על עבריין הנמצא במצב קשה אינם יכולים לבוא על חשבון ההגנה על הציבור והקורבנות הפוטנציאליים. 2. **התייחסות למצוקה רפואית במסגרת העונש:** פסק הדין מאשר את הרציונל של בית המשפט המחוזי להתחשב במצב רפואי מורכב של נאשם, אך קובע כי התחשבות זו צריכה להתבצע במסגרת מתחם הענישה שנקבע, ולא כעילה לחריגה ממנו, אלא אם כן מוכח סיכון משמעותי לחיים או לבריאות. 3. **הפרדה בין הליכי ערעור על גזר דין לעתירות אסיר:** פסק הדין מבהיר כי בעיות הנוגעות לתנאי הכליאה וטיפול רפואי בכלא, גם אם הן קשורות למצב רפואי של האסיר, צריכות להידון במסגרת הליכי עתירת אסיר, ולא במסגרת ערעור על גזר הדין. 4. **הדגשת ההשלכות ארוכות הטווח של פגיעה בקטינים:** פסק הדין מחזק את התפיסה כי פגיעה בקטינים, גם אם היא אינה בדרגת החומרה המירבית, יש לה השלכות עמוקות ומרחיקות לכת על התפתחותם התקינה ועל שלומם הנפשי, וכי יש לתת לכך משקל משמעותי בענישה. 5. **מדיניות החמרה בעבירות אלימות כלפי קטינים:** פסק הדין משקף את המגמה המשפטית של החמרה בענישה בעבירות אלימות כלפי קטינים, אשר באה לידי ביטוי גם בתיקוני חקיקה. 6. **חשיבות הודאת נאשם:** בית המשפט המחוזי נתן משקל לקולא להודאת המערערת, אשר הביאה לחיסכון בזמן שיפוטי, כחלק משיקולים כוללים בקביעת העונש. **חידוש יחסי:** החידוש העיקרי בפסק הדין אינו בהלכה פורצת דרך, אלא בדחייתו של ערעור על אף טענות משמעותיות בנוגע למצבה הרפואי של המערערת. בכך, בית המשפט העליון מחדד את הגבולות להתחשבות במצוקה רפואית במסגרת הענישה, ומדגיש את חשיבותם של שיקולי ההלימה, ההרתעה והגנה על הציבור, במיוחד כאשר מדובר בעבירות כלפי ילדים. כמו כן, פסק הדין מבהיר את המנגנונים הנכונים לטיפול בבעיות הקשורות לתנאי כליאה וטיפול רפואי.