ע"א 4288/21

תקציר

הערעור בתיק זה נדחה בהתאם לתקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ח-2018. ערכאת הערעור נמנעה מלהתערב בשיקול דעתה הרחב של ערכאת חדלות הפירעון, תוך שימת דגש על מומחיותו הייחודית של בית המשפט ועל מעורבותו הישירה עם בעלי הדין ונסיבות המקרה. עקרון ההפטר נועד לפטור חייב מחובות ברי תביעה כדי להציע התחלה חדשה, אולם חובות מסוימים שמקורם בחובות מוסריים וחברתיים אינם כשירים לסילוק כזה לפי סעיף 69(א) לפקודה. אלה כוללים חובות שנצברו באמצעי מרמה או הקשורים לעבירות משמעותיות כגון גניבה או אלימות חמורה, המשקפים את העיקרון לפיו "לא יתוגמל חוטא". חוק חדלות פירעון המתוקן מיישר קו עם כללים קודמים, ומשלב הגנות נוספות לחובות הנובעות מעבירות חמורות, כאשר לבית המשפט יש שיקול דעת להחריג חובות מסוימים הקשורים לפיצויים מהפטר. במקרה ספציפי זה הורשע המערער בעבירות כלכליות ארוכות שנים שהניבו רווחים משמעותיים, שהובילו לעונשים מחמירים. החובות נובעים מעיצומים משפטיים אלה, לרבות חובות פיצויים וחובות לרשויות המס. חרף מאמציו של המערער להיכנס להליכי חדלות פירעון, לא מצא בית המשפט עילה לנקיטת הליכים אלה נוכח בסיס המרמה של החובות. משכך, החלטות בית המשפט המחוזי, שהכיר בהיעדר הסכמת הנושים ודחו את טענות המערערת, היו מוצדקות. טענות המערער לפי סעיף 175 לחוק נכשלו, בין היתר בשל לוח הזמנים הפרוצדורלי, שאישר את תחולת הפקודה על הדין החדש. הערעור נדחה על הסף, תוך ייתר כל צורך להתייחס לבקשות הקשורות או להטיל הוצאות.