ע"ע 563/05

תקציר

המשיב טען כי המערערת, עובדת, אינה זכאית לפיצויי פיטורים לאחר שעבדה אצלם שבעה חודשים בלבד. טענת המשיב נדחתה כפי שהועלתה תחילה בבית הדין האזורי ולאחר מכן נדחתה, ועל הדחייה לא הוגש ערעור. השופטים קיבלו את פסק דינו של בית הדין המחוזי, שקבע כי המערער הועסק ברציפות במשך כ-22 שנים, לרבות העסקתו אצל המשיב. הערעור התמקד בשאלה האם התפטרותו של המערער הייתה מוצדקת בשל הרעה בתנאי העבודה או בנסיבות שמשמעותן שלא היה לצפות ממנו להמשיך לעבוד, דבר שהיה מזכה אותו בפיצויי פיטורים. השופט צור קיבל את הטענה כי קיימת עילה להתפטרותו של המערער לפי סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים והציע לחייב את המשיב לשלם למערער פיצויי פיטורים על בסיס שכרו האחרון, בצירוף ריבית והצמדה, וכי המשיב יכסה את שכר טרחת עורך דינו של המערער. השופט פליטמן חלק על כך, וטען כי המשיב לא היה אחראי למלוא תקופת העסקתו של המערער, ואין לייחס למשיב אי תשלום שכר על ידי מעסיק קודם. השופט רבינוביץ' הסכים עם ממצאיו של השופט צור, והדגיש כי מצבו של המערער משמעו שלא ניתן לצפות ממנו באופן סביר להמשיך לעבוד. פסק דין הרוב היה לטובת המערערת, כאשר הערעור התקבל והמשיב חויב בתשלום פיצויי פיטורים והוצאות משפט.