בג"צ 10229/06

תקציר

בפסק הדין נקבע כי יש לדחות את העתירה על הסף, שכן העותר לא מיצה את ההליכים במערכת בתי הדין הרבניים. נראה כי העותר אכן הגיש מספר בקשות בעניין צווי ההרחקה, אך לא ניתן לאשר כי הוגש ערעור לגופם של צווים אלה. לפיכך, בג"ץ אינו יכול להתערב במקרה זה, שכן הוא אינו משמש כערכאת ערעור על החלטות של בית דין דתי, אלא במקרים קיצוניים של ניצול לרעה של סמכות, פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי, סטייה מהוראות החוק, או כאשר הצדק מחייב זאת, והעניין אינו בסמכותו של בית משפט אחר. ההחלטה להטיל על העותר צווי הרחקה על ידי בית המשפט המחוזי הייתה חוקית, סבירה ומאוזנת. זאת ועוד, טענות קודמות של העותרת בדבר ההליכים בבית הדין הרבני והיעדר ייצוג עורך דין נדונו ונדחו אף הן בפסק דין קודם, וגם עתירה זו נדחית על יסוד הכלל res judicata. לפיכך, העתירה נדחית, והעותר חויב לשלם למשיב שכר טרחת עורך דין בסך 6,000 ₪.