ת"א 1120/07

תקציר

פסק הדין דן בתביעה בה תבע התובע, נהג אוטובוס, פיצויים לאחר שנפגע בעת שיצא מהאוטובוס לאחר יום עבודה. השאלה המרכזית הייתה האם האירוע מהווה תאונת דרכים כהגדרתה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, שמשמעותה אחריותו המוחלטת של הנתבע. בית המשפט פסק נגד התובע וקבע כי האירוע אינו נחשב לתאונת דרכים על פי החוק. פסק הדין התבסס על מספר גורמים. ראשית, מספר מסמכים הצביעו על כך שהתאונה התרחשה בתוך האוטובוס, דבר הסותר את טענת התובע כי היא התרחשה בעת היציאה. שנית, עדותו של התובע הייתה בלתי עקבית וסותרת, ולכן היא אינה אמינה. הוא ציין בכמה מסמכים כי התאונה התרחשה לאחר שערך סריקה ביטחונית לאחר סיום מסלולו, אך בבית המשפט טען כי היא התרחשה מיד לאחר חניית האוטובוס. בנוסף, תיאורו כיצד אירעה התאונה לא היה ברור וסותר ראיות אחרות. עוד קבע בית המשפט כי אמינותו של התובע מוטלת בספק, שכן עדותו בתיק זה סתרה את דבריו בתביעה קודמת בדבר תאונה אחרת. התובע לא הצליח להביא ראיות משכנעות לכך שהתאונה התרחשה בעת הירידה מהאוטובוס, והשופט הגיע למסקנה כי היא אינה נחשבת לתאונת דרכים. התובע חויב לפצות את הנתבע בגין הוצאות משפט.