ע"ו 13007-10-24

תקציר

פסק הדין, המתבסס על ערעורה של חיילת המבקשת להכיר במחלת הסוכרת שלה כקשורה לשירות, מתמקד בשני אירועים ספציפיים. בית הדין מסכים עם דחיית ועדת קמא, ואינו מוצא קשר סיבתי משפטי בין התפרצות מחלת הסוכרת של המערערת לבין שירותה הצבאי. באשר לאירוע הראשון, בית המשפט תומך בעמדת הוועדה כי שמיעת סירנות בעת נסיעה לבסיס, ללא פגיעות או פיצוצים בקרבת מקום, אינה מהווה אירוע מלחיץ משמעותי. אירוע זה אינו נופל מן היסוד האובייקטיבי הנדרש לסיבתיות משפטית, ומיקומו של הבסיס הופך אותו ללא קשור לחיים הצבאיים. אשר לאירוע השני, בית המשפט מקבל את קביעת הוועדה כי הלחץ של המערער נבע בעיקר מחלום ולא משמיעת סירנות. לפיכך, חסר היסוד הסובייקטיבי לסיבתיות משפטית. פסק הדין מבהיר את הגישה המקובלת לגבי מחלות הדרגתיות, תוך הדגשת הצורך בקשר רפואי עובדתי ובקשר סיבתי משפטי. בית המשפט מדגיש כי נקודת מבטו של המערער היא החשובה ביסוד הסובייקטיבי, ואילו היסוד האובייקטיבי דורש קשר הדוק בין השירות לבין התפרצות המחלה. על פי פסק הדין בעניין עופות, האירועים אינם נופלים לקטגוריות המצדיקות קשר סיבתי משפטי. השופטים מסכימים עם דחיית ועדת המשפטים, ואינם רואים עילה להתערב בקביעותיה העובדתיות. הערעור נדחה, והצדדים יישאו בהוצאות המשפט שלהם.