ת"א 61746-05-17

תקציר

התובעת, חברת פיתוח פיננסים והשקעות, מחזיקה כיום בחלקת קרקע בהוד השרון. החברה חכרה את הקרקע מאברהם יצחק שפירא ז"ל בשנת 1950 למשך 99 שנים, עם אופציה להארכת החכירה בשתי תקופות נוספות של 99 שנים כל אחת. מטרת חוזה השכירות הייתה לבנות שכונת מגורים חרדית עבור פועלי אגודת ישראל, שתיקרא על שם משפחתו של שפירא. הנתבעים הם יורשיו של שפירא. התובעת לא פיתחה את הקרקע ולא בנתה את השכונה כפי שהוסכם וכן הפרה את חוזה השכירות בדרכים אחרות, לרבות אי ביצוע פרצלציה, שמירה רשלנית על הקרקע וחכירת משנה ללא הסכמת היורשים. היורשים הגישו תביעה שכנגד, בטענה להפרות יסודיות וביקשו לבטל את החכירה, להחזיר את הקרקע ולקבל פיצויים. בית המשפט מצא כי התובעת הפרה את הסכם השכירות באופן יסודי וחוזר ונשנה. בית המשפט קבע כי לא ניתן להגשים את תכלית חוזה השכירות וכי חלף הזמן הסביר למימוש ההסכם מבלי שהתקיים תנאי ההתליה. לפיכך, היא הורתה על ביטול חוזה החכירה, השבת חלקם של הנתבעים במקרקעין אליהם, וקבעה כי על התובעת לשלם לנתבעים פיצוי מוסכם בסך 200,000 ₪ בגין ההפרות. עוד נקבע בפסק הדין כי הסכם השכירות שהגישה התובעת תקף וכי זכויותיה של התובעת נרשמו בלשכת רישום המקרקעין. כל צד היה אחראי להוצאות המשפטיות שלו.