בש"פ 2675/11

תקציר

הכרעת הדין קשורה לערעור על ההחלטה להאריך את מעצרו של המערער עד תום ההליכים המשפטיים בגין שוד בנסיבות מחמירות, החזקת נשק, הפרעה לשוטר ועדות שקר. הערעור מבקש לערער על החלטת הערכאה הנמוכה יותר בנימוק שאין די ראיות המצדיקות את המעצר וכי יש לשקול חלופות. עם זאת, בא כוח המערער חוזר בו מהטיעון הראשון במהלך הדיון בערעור ובמקום זאת עומד על כך שיש לשחרר את המערער באמצעי מעצר חלופיים, כגון מעצר בית. הסנגור טוען כי העבירות אינן חמורות ולמערער אין עבר פלילי, כך שניתן למתן את הסכנה הנשקפת ממנו. מנגד, טוען בא כוח המשיב להמשך מעצרו של המערער, תוך הדגשת חומרת העבירות, במיוחד לאור העובדה שהמערער איים לכאורה על חברו המתגורר באותו הכפר. השופט מסכים עם קביעתו של בית משפט קמא כי אופי העבירות ונסיבותיהן מצביעות על סכנה לציבור המצדיקה מעצר. השופט מכיר גם בנסיבות המקלות, לרבות היעדר תכנון והיעדר אלימות ממשית או שימוש בנשק. כמו כן, השופטת מתחשבת בנסיבותיו האישיות של המערער, כגון גילו הצעיר, אורח חייו הנורמטיבי והיעדר עבר פלילי. בסופו של דבר, השופט פוסק לטובת המערער וקובע כי הנסיבות הפחות חמורות ופרטיו האישיים של המערער מצדיקים בחינת חלופות מעצר. עם זאת, השופט נמנע מלהורות על מעצר הבית המוצע ללא בדיקה של שירות המבחן. תחת זאת, מועבר התיק להערכת שירות המבחן, ובית המשפט המחוזי ייתן הוראות נוספות בעניין מעצרו של המערער לאחר קבלת תסקיר השירות. הדו"ח יתמקד בהשפעת החלופות המוצעות על המתלונן ובאפשרות שמעצרו של המערער ישבש את המשפט. הערעור מתקבל אפוא בחלקו, והמערער יישאר במעצר עד להכרעתו הנוספת של בית המשפט המחוזי.