ע"א 491/71

תקציר

פסק הדין נסוב סביב סכסוך חוזי בין המערערת, שהתקינה מערכת לקליית עופות במסעדת המשיב ועבדה בה, לבין המשיב, בעל המסעדה. החוזה כלל שכר של 500 לירות וחלק מהרווח הנקי של העסק עבור המערערת. המשיב הפר את החוזה, מה שהוביל לתביעה זו. בית המשפט המחוזי דחה חלקית את תביעת המערערת לפיצויים, ודחה את הערעור. בית המשפט העליון פסק לטובת המערערת, והורה למשיב לפצות את המערערת בגין אובדן רווחים, בסך 37,500 לירות לתקופה של 15 חודשים, בניכוי כל הכנסה שהרוויח המערער במקום אחר באותה תקופה. החלטה זו התקבלה על יסוד זכותה של המערערת לתבוע אובדן רווחים בניכוי כל הכנסה חלופית. בית המשפט הדגיש כי נטל ההוכחה מוטל על המערער להוכיח את הרווח שהיה מפיק מן החוזה, ואילו על המשיב להביא ראיות לכל הכנסה חלופית שהרוויח המערער. עם זאת, הימנעותו של המשיב מלהציג ראיות נגדיות או להעלות ספקות לגבי טענות המערער משמעה כי ראיותיו לכאורה של האחרון עומדות בעינן. בנוסף, בית המשפט הבהיר כי הערכות נזק לגבי רווחים עתידיים, בהיעדר ראיות אחרות, צריכות להתבסס על רווחים היסטוריים. משכך, קיבל בית המשפט העליון את הערעור, ופסק למערער את הפיצוי האמור, בצירוף ריבית והוצאות משפט. המשיב חויב לשאת בהוצאות המשפט בשני הרמות.