רע"ב 32307-09-19

תקציר

חוק הבוררות משנת 1968 מתווה את המסגרת המשפטית לפסקי בוררות ולהליך הערעור עליהם. ערעורים שמורים למקרים חריגים שבהם טעות יסודית ביישום החוק תגרום לעיוות דין או כאשר מדובר בסוגיה משפטית או ציבורית עקרונית. הדבר מבטיח התערבות מינימלית של בית המשפט בבוררות, במטרה לחזק את מוסד הבוררות. במקרה זה, פסק הבורר פירש חוזה בין הצדדים, וההחלטה נומקה היטב על סמך טיעונים וראיות שהוצגו. המערערת טענה לטעות חוזית בפסק הבוררות, אך בית המשפט לא מצא טעם בטענה זו. זאת ועוד, רישומי המערער עצמו סתרו את טענותיו, והראיות תמכו בהחלטת הבורר, לרבות תיקון שנעשה בדבר עלות הפינוי. בית המשפט הדגיש כי אין להתערב בפסק הבורר, כפי שתוקן, מה גם שהמערערת ביקשה מלכתחילה לאשרו. מאחר שלא היו טעמים משפטיים או עובדתיים המצדיקים בירור נוסף, נדחה הערעור. הוצאות ושכר טרחת עורך דין נפסקו למשיב. ההחלטה מדגישה את האופי החריג של התערבות בפסקי בוררות ואת חשיבות השמירה על טוהר הליך הבוררות.