ת"א 28580-11-13

תקציר

המחלוקת בין סמארה לבר אמנה נובעת מהסכם משנת 2010 לבניית כ-83 יחידות דיור. סמארה טוענת כי בר אמנה הפרה את ההסכם בכך שלא שילמה את הסכומים המגיעים לה, ביצעה שינויים מהותיים בפרויקט וצמצמה את מספר יחידות הדיור, דבר שפגע ברווחיות סמארה. מנגד, בר אמנה טוען כי סמארה לא עמד בלוח הזמנים של הבנייה וביצע עבודות בנייה פגומות. בנוסף, בר אמנה מנסה להצדיק את מעשיה בהסתמך על גורמים חיצוניים, כגון שינויים במדיניות מינהל מקרקעי ישראל והתנהגות הדיירים. בית המשפט מצדד בסמארה, וקובע כי בר אמנה הוא האחראי העיקרי לסיומו בטרם עת של ההסכם. נקבע כי בר אמנה לא כיבד את תנאי ההסכם בנוגע למספר יחידות הדיור וניסה להתנער מהתחייבותו. יתר על כן, טענותיו של בר אמנה בדבר עיכובים ופגמים בעבודתו של סמארה אינן משכנעות. פסק הדין מתייחס גם להשלכותיו של סעיף 18.1 להסכם, המעניק לבר אמנה יציאה קלה אך גם מחייב אותה לבצע תשלומים מיידיים. בשל הימנעותה של בר אמנה מלעשות כן, זכאית סמרה לתשלום עבור העבודה שהושלמה ולסכומים נוספים, בסך 758,661 ₪, כולל הפרשי ריבית והצמדה החל מיום 1.1.2012. תביעתה של סמארה לאובדן רווחים נדחית על בסיס סעיף 18.5 להסכם. בית המשפט מורה לבר אמנה לפצות את סמארה באופן חלקי בגין אגרות בית המשפט והוצאות המשפט, יחד עם חלקה בשכר טרחת המומחה.