ת"א 32124-08-17

תקציר

התובעת, יבואנית רשמית של מכוניות וולוו, הגישה תביעה נגד הנתבעת בגין לשון הרע, עדות שקר והפרת חובה חקוקה על בסיס שלט שהציגה הנתבעת בפומבי בסמוך למקום העסק של התובעת. השלט פירט את מצבו המכני הירוד של רכב הוולוו שרכש אביו של הנתבע מהתובע. התובע ביקש צו מניעה זמני להסרת השלט, אך בית המשפט דחה את הבקשה. בית המשפט קבע כי חתימת הנתבע אינה טענה ריקה מתוכן וניתן להצדיק אותה לפי סעיף 14 לחוק איסור לשון הרע, המגן על אמירת אמת. טענת הנתבע כי ברכב היו תקלות רבות נתמכה בתיעוד, ובית המשפט מצא אותה אמינה, גם אם חלק מהפרטים עשויים להיות לא מדויקים. זאת ועוד, בית המשפט הכיר בזכותה של הנתבעת לחופש ביטוי ודעה, שהיא זכות יסוד, וקבע כי עליה לגבור במקרה זה על הזכות לשם טוב, מה גם שחבותה של התובעת טרם נקבעה. השופט הביע ספק אם קיימת לתובע עילת תביעה ממשית וסבר כי הסעדים העומדים לרשותו לפי דיני לשון הרע ודיני הנזיקין מספיקים כדי לתת מענה לטענות התובע. הבקשה לסעד זמני נתפסה כפגיעה קיצונית בזכויות האזרח ונדחתה. תחת זאת, חויב התובע לשלם לנתבע הוצאות משפט בסך 5,000 ₪. השופט הורה לנאשם להגיש כתב הגנה והורה למזכירות לעקוב אחר ההליך העיקרי בסוף אוקטובר 2017.