ע"א 7975/98

תקציר

במקרה של חבות ארנונה ביקשו המערערים, קבוצת דיירים ובעלי נכסים במרכז מגורים למבוגרים, פסק דין הצהרתי לסווג את הנכס כ"בניין מגורים" ולא כ"בית אבות", במטרה להוריד את שיעורי המס. עם זאת, בית המשפט המחוזי קבע כי יש לסווג את הנכס כ"בית אבות" וכי חבות המס צריכה להיות מוטלת על הבעלים ולא על השוכרים, בהתבסס על מבחן הזיקה הקרובה ביותר לזיהוי "המחזיק" בנכס. מרכז המגורים, שהוקם בשנת 1997, כולל דירות ומתקנים משותפים כגון חדר אוכל, מועדון ספורט ואגף סיעודי. הדיירים טענו כי סיווג המס הנוכחי מטיל שיעורים גבוהים יותר ושולל הנחות פוטנציאליות, שאחרת היו חלות אם היו מסווגות כ"בניין מגורים". עוד ציינו המערערים כי דירות המגורים, המתפקדות באופן עצמאי עבור הדיירים, צריכות לאפשר לראות את השוכרים כ"מחזיקי נכסים". בניגוד לפסיקת בית המשפט המחוזי, ערכאת הערעור מצאה כי אכן יש לסווג את יחידות הדיור ואת השטחים הקשורים אליהן כ"בנייני מגורים", כאשר הדיירים הם ה"מחזיקים" החוקיים לצורכי מס. ערכאת הערעור זיהתה פער בין תקנות העירייה לבין צו המס שהוטל, והדגישה כי "בית אבות" צריך לשאת במסים דומים לאלה של "בנייני מגורים", בהתאם לכוונת המחוקק להבטיח שוויון. לפיכך, היא הגיעה למסקנה כי על השוכרים לשאת באחריות הארנונה בגין הדירות, חייבה חקירה נוספת של סיווג רכיבי הנכס הנותרים, והפכה את החלטת הערכאה הנמוכה יותר, ופסקה הוצאות למערערים. הנשיאים והשופטים המעורבים הסכימו עם פסק דין זה, שניתן על ידי השופטת ט' שטרסברג-כהן ביום 9.2.2003.