עמ"נ 12970-01-20

תקציר

התיק ע"פ 12970-01-20 סיסאי ואח' נ' משרד הפנים סובב סביב זכותו של מבקש מקלט לעבוד בזמן שבקשתו תלויה ועומדת. בית המשפט הכיר בשיקול הדעת הרחב הנתון למשרד הפנים בכל הנוגע להנפקת רישיונות שהייה, אך הדגיש כי יש להפעילו באופן סביר והוגן. השופט הדגיש את המציאות המאתגרת עמה מתמודדים מבקשי המקלט ובני משפחותיהם, והדגיש את הזכות החוקתית לכבוד האדם, הכוללת את הזכות לרמת חיים מינימלית. פסק הדין התמקד בפרשנותו של סעיף 12(ג) לנוהל הרלוונטי, הקובע כי אין לגרש בני זוג של מבקשי מקלט שבקשותיהם לא הושלמו עד לסיום בירור בקשותיהם שלהם. בית המשפט הבהיר כי סעיף זה אינו מתייחס במפורש לזכות לעבוד, אך בכל זאת פסק לטובת המערערים. הודגש כי ההבחנה בין מבקשי מקלט שבקשותיהם תלויות ועומדות לבין אלה שבקשותיהם נדחו – בכל הנוגע לאכיפת הגבלות תעסוקה – מהווה אפליה אסורה. זאת ועוד, השופטת ציינה כי נסיבותיהם המיוחדות של המערערים, לרבות מצבם הכלכלי, משך ההמתנה להחלטת מקלט ואי יכולתם לשוב לארץ מוצאם, מצדיקות חריג לכלל. החשש מפני ההשלכות הרחבות של התרת תעסוקה למבקשי מקלט הוכר אך אוזן אל מול הקשיים הספציפיים שעמדו בפני המערערים. בסופו של דבר, הערעור התקבל, כלומר כל עוד בקשת המקלט של המערערת עדיין תלויה ועומדת, משרד הפנים לא יאכוף את איסור ההעסקה של המערערת או מעסיקיה. השופט הורה למחוק את הסעיפים האוסרים על עבודה מרישיון הישיבה הארעי של המערער, אך התיר למשרד לכלול הבהרה כי ההיתר אינו מהווה אשרת עבודה. כן נדרש משרד הפנים לכסות את הוצאות המערערים, בסך 10,000 ₪.