בר"מ 3903/07

תקציר

בפסק דין זה דחה בית המשפט את בקשת המבקש לסילוק על הסף, בהתבסס על הקביעה כי הדירה המדוברת נבנתה ללא היתר בנייה כדין, טענה שנטענה באופן עקבי במקרים קודמים על ידי ועדת המשנה המקומית, ועדת הערר ובית המשפט לעניינים מנהליים. המבקש לא הביא ראיות להיתר תקף, ואובדן תיק הרישוי של הבניין מנע בירור נוסף בעניין. בית המשפט התייחס לעקרונות שיפוטיים מבוססים, וציין כי אי הצגת ראיות שעשויות להיות טובות לאדם יכולה להתפרש כאינדיקציה לכך שהראיות לא יהיו חיוביות. עיקרון זה מיושם הן במקרים אזרחיים והן בתיקים פליליים. המבקש, שהוא הבעלים של חברת הבנייה המעורבת, הודה בהליכים פליליים קודמים כי חלקים מהמבנה הוקמו ללא היתר. בית המשפט הדגיש כי מבנים שנבנו באופן בלתי חוקי אינם מזכים את הבעלים בפיצוי, ותמך זאת בתקדימים משפטיים. בנוסף, טענות המבקש כי שילם את ההיטלים הנדרשים לא הוכחו בשל היעדר תיעוד. בסופו של דבר, בית המשפט לא מצא הצדקה לערער על החלטת בית המשפט לעניינים מנהליים, דחה את הבקשה והורה למבקש לשלם 5,000 ₪ בגין הוצאותיו של כל משיב.