מ"ח 4362/07

תקציר

המשיב טוען, כי יש לדחות את הבקשה למשפט חוזר בשל איחור בהגשתו של המבקש, אשר חלף שנים לאחר שהיה מודע לעילות לכך. בתוך כך, סבור המבקש כי עמדותיו באשר למעמדן של הנחיות הענישה נתמכות בראיות, לרבות חוות דעת של מספר מומחים למשפט האמריקאי. עם זאת, בית המשפט סבור כי הליך הבקשה למשפט חוזר אינו מיועד להוות ערעור נוסף, במיוחד כאשר הטענות כבר נטענו ונדחו על ידי ערכאות נמוכות יותר. הראיות שהציג המבקש, לרבות מכתבי עדים, אינן חדשות ורק מנסות לשנות את ממצאי המהימנות של המשפט המקורי, וזו אינה תכליתו של משפט חוזר. באשר לטענות נגד גזר הדין, קובע בית המשפט כי טענות המכוונות לגזר הדין עצמו אינן יכולות להצמיח משפט חוזר במקרים בהם קיים חשש להרשעת אדם חף מפשע. זאת ועוד, פרשנותו של המבקש לסעיף 14(ג) לחוק העונשין, המגביל את העונש שבית משפט בישראל יכול להטיל על עבירות שבוצעו מחוץ לישראל, אינה נכונה. סעיף זה אינו מחייב את בית המשפט לדבוק בהנחיות ענישה זרות; במקום זאת, היא מחייבת כי העונש יהיה בגבולות שנקבעו על ידי חוקי המדינה שבה בוצע הפשע. בסופו של דבר, בית המשפט מוצא כי המבקש לא הביא ראיות לאיזו מהעילות המנויות בסעיף 31 לחוק בתי המשפט למשפט חוזר, ולפיכך מחליט לדחות את הבקשה.