מ"ת 52790-02-12

תקציר

הכרעת הדין קשורה למקרה בו המבקש, שהוא ככל הנראה הנאשם, מואשם בביצוע מעשה סדום בתינוק בן שנה וחצי, בן משפחה ובתקיפה בנסיבות מחמירות. העבירות בוצעו לכאורה ביום 18.2.2012, כאשר המבקשת הייתה לבדה עם התינוק. תיק התביעה בנוי על מספר ראיות לכאורה. פרקליטו של המבקש ביקש לשחרר את מרשו בערבות, תוך הצגת תוצאות בדיקת גלאי שקר, שהשופט סבר כי אינה מהותית דיה כדי להשפיע על ההחלטה. השופטת בחנה לעומק את העדויות והחקירות הנגדיות שהוצגו עד כה ומצאה כי חוות הדעת הרפואיות והצהרות העדים הצביעו על אשמתו של המבקש. עורך דינו של המבקש ניסה לעורר ספקות לגבי המקרה על ידי הצגת תרחישים שונים, כולל הצעות כי פציעתו של התינוק נגרמה מעצמה או נגרמה על ידי מישהו אחר. עם זאת, השופט מצא טענות אלה לא משכנעות וציין כי פרקליטו של המבקש לא הציג כל תרחיש שבאמת מרחיק את המבקש מהעבירות. השופט התייחס גם להתנהגותו המבלבלת של המבקש, כפי שתועדה במצלמות האבטחה, וחוות הדעת הרפואיות המאשרות את פציעתו של התינוק. על פי הראיות, רק למבקש הייתה הזדמנות לבצע את העבירות. השופט קבע כי הבקשה לשחרור בערבות נדחתה, והותיר את מעצרו של המבקש עד תום ההליכים. החלטה זו התקבלה על בסיס הסבירות הסבירה להרשעה, כנדרש בחוק.