ער"מ 26826-05-14

תקציר

המערערת ביקשה ארכת מועד לערעור על החלטה, שנדחתה על ידי רשם בית הדין לעבודה. על החלטת הרשם הוגש ערעור, בטענה כי המערער סבר כי ימי הפגרה אינם צריכים להיכלל במספר הימים להגשת ערעור, וכי סיכויי הצלחת הערעור גבוהים. המדינה התנגדה לערר וטענה כי השיהוי המשמעותי, לצד סיכויי ההצלחה הנמוכים, מחייבים את דחיית הבקשה. בית המשפט פסק לטובת המערער. נפסק כי אמנם לא די בנימוקי המערער לשיהוי, אך ההעדפה הכללית לאפשר לנאשמים למצות את הליכי הערעור, לצד הסיכוי להצלחת הערעור, משמעה כי יש ליתן את הארכה במקרה זה. בפסק הדין הודגש כי תפקידו של הרשם הוא לבחון לגופה של הבקשה וכי החלטתו אינה מכריעה מראש בערעור עצמו. עוד צוין כי בהליך פלילי שיקול הדעת להאריך את מגבלת הזמן רחב יותר מאשר בהליך אזרחי, ונטל ההוכחה על הפרט נמוך יותר. בסופו של דבר, החליט בית המשפט כי טענות המערער בדבר הרשעתו וגזר דינו טעונות בירור ועל כן מצדיקות הארכת מגבלת הזמן. לפיכך, הערעור על החלטת הרשם התקבל, וערעורו של המערער יירשם ויישמע.