דב"ע מז/4 - 4

תקציר

פסק הדין מתייחס לסכסוך קיבוצי בין ההסתדרות הכללית של העובדים בישראל לבין מדינת ישראל בנוגע לתנאים בהם עובדי מס הכנסה נדרשים לעבוד שעות נוספות. ההסתדרות טענה כי המדינה מחויבת לנהל עימם משא ומתן ולהגיע להסכמה על עבודה בשעות נוספות וכי ההנחיות החד צדדיות של המדינה בדבר צמצום שעות נוספות, השעיית גמול חיפוש והחזר הוצאות רכב הן מעשים של חוסר תום לב ולחץ בלתי הוגן על העובדים. מנגד, טענה המדינה כי היא אינה מתמודדת עם סכסוך קיבוצי ואינה מחויבת לשלם עבור עבודה בשעות נוספות או להחזיר הוצאות רכב. בנוסף, טענה המדינה כי זכותה להעמיד רכב לרשות עובדיה במקום לפצות אותם על השימוש ברכבם הפרטי. בית המשפט פסק לטובת המדינה, קיבל את ערעורה ודחה את הערעור הנגדי של ההסתדרות. נמצא כי הסכסוך מצוי בסמכותו של בית המשפט, אך המדינה לא כפתה על העובדים לעבוד שעות נוספות, כפי שנטען על ידי ההסתדרות. במקום זאת, פירש בית המשפט את מכתב המדינה, עליו התלוננה ההסתדרות, כאומר ההפך. בית המשפט קבע כי עבודה בשעות נוספות אינה זכות וכי המדינה לא פעלה בחוסר תום לב בכך שביטלה שעות נוספות או גמול חיפוש מאחר והעובדים סירבו לעבוד כפי שקבעה ההנהלה. כמו כן, בית המשפט קבע כי עובדים אינם זכאים להחזרי הוצאות רכב אם המדינה סיפקה להם רכב. ככלל, הגיע בית המשפט למסקנה כי אין לראות בפעולות המדינה פעולת תגמול או השבתה חלקית וכי יש לדחות את בקשת ההסתדרות למתן צו שימנע מהמדינה לפעול על פי המכתב. השופט מולק, בהסכמתו עם פסק הדין, הדגיש את הצורך לחסל את ההסוואה וההטעיה ביחסי העבודה, ועודד עובדים לנהל משא ומתן קיבוצי. הוא גם ציין את התרשמותו מחוסר תום הלב לכאורה של מר קופרמן, אך לא הגיע למסקנה בעניין.