ת"א 57302-03-18

תקציר

התיק סובב סביב סכסוך שכירות בין עמידר לשוכר. השוכרת טענה כי שכר הדירה שלה סוכם על 300 שקל לחודש, ואילו עמידר טענה שהוא נקבע על 1,240.38 שקל לחודש, צמוד למדד המחירים לצרכן. השופט בחן ביסודיות את הראיות והעדויות שהוצגו על ידי שני הצדדים. הם כללו הסכם שכירות, שוברי תשלום ותצהירים. נקודות מרכזיות שהוזכרו בפסק הדין כוללות את קבלת טענת הנתבע כי הצדדים הסכימו על דמי שכירות מופחתים, את המושג "השתק חברה", המונע התדיינות מחודשת בעניינים שכבר הוכרעו, ואת היעדר ראיות מספיקות שהוצגו על ידי עמידר כדי להצדיק את גביית דמי השכירות שנקבעו בהסכם השכירות. כמו כן, השופטת מתחה ביקורת על עמידר על כך שלא זימן עדים רלוונטיים ועל כך שלא סיפק מסמכים חיוניים, כגון הוכחת הודעה לנתבעת על העלאת שכר הדירה. בסופו של דבר, נדחתה תביעתם של עמידר, והם חויבו לכסות את הוצאות המשפט של הנתבע, בסך 17,500 ₪, בתוך 30 יום. החלטת השופטת התבססה על המסקנה כי גרסת הנתבע לאירועים אמינה יותר, ועמידר לא הביא ראיות משכנעות לתמיכה בטענתו בדבר גובה דמי השכירות.