רע"א 5259/22

תקציר

פסק הדין המדובר הוא שלילת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי לעכב את ההליכים בין שני צדדים לטובת בוררות כפי שמכתיבים התנאים המוסכמים על שני הצדדים. לדברי השופט, חופשה כזו ניתנת רק בנסיבות חריגות, והמקרה הנוכחי אינו מציג נסיבות כאלה. העותר טען כי החלטת בית המשפט המחוזי סגרה סופית את ההליך, אך השופט ציין כי טענה זו אינה מצדיקה מתן רשות ערעור, מה גם שהקריטריונים לערעור כזה חלים גם על החלטות הנוגעות להקפאת הליכי בוררות. השופט הדגיש את שיקול הדעת הרחב הנתון לערכאות הפרוצדורליות בהחלטות הנוגעות להקפאת הליכים וציין כי התערבות בערעור היא נדירה. במקרה זה הסכימה השופטת עם קביעתו של בית המשפט המחוזי כי תניית הבוררות הזרה חלה על החוזה הכללי בין הצדדים, וציינה כי הסעיף אומץ כחלק ממערכת היחסים החוזית. השופט הסכים גם עם דחיית טענות העותרת בעניין חוק החוזים האחידים על ידי בית המשפט המחוזי, בקובעו כי קביעותיו של בית המשפט המחוזי מנומקות היטב ומתיישבות עם הפסיקה המקובלת. בהיעדר נימוקים משכנעים להתערב, דחה השופט את הבקשה והדגיש כי תניית הבוררות משתרעת על כל מערכת היחסים בין הצדדים, לרבות התביעה שהגיש העותר.