ב"ל 30276-07-24

תקציר

ניתוח זה נוגע לתביעה שנדחתה הן בשל שיהוי בהגשתה והן לגופה. החלטת בית המשפט תלויה בפרשנות וביישום של תקנות ספציפיות ופסיקה מבוססת בנוגע לעיתוי התביעות והקריטריונים להכרה בפגיעות הקשורות לעבודה, במיוחד אלה הנובעות ממיקרוטראומה. ### עיכוב בהגשה תקנה 1(ב) לתקנות:** תקנה זו קובעת כי יש להגיש תביעה כנגד החלטת הנתבע בתוך שנים עשר חודשים מיום מסירת ההודעה לתובע. * **עיכוב התובע:** התובע הגיש את התביעה 19 חודשים לאחר דחיית תביעתו, מעבר לתקופה של שנים עשר חודשים בכ-7 חודשים. * **סמכות בית המשפט להאריך מועד:** בהסתמך על *ע"א 59462-12-15 מוניקה מלו נ' המוסד לביטוח לאומי* ("הלכת מלו"), הכיר בית המשפט בסמכותו להאריך את מועד ההגשה. * **קריטריונים להרחבה (כלל מאלו):** כלל מלו מתאר מספר קריטריונים להפעלת סמכות שיקול דעת זו, כולל: * סיכויי התביעה לגופה. * משך העיכוב. * התנהגות המבוטח וכל מאפיין מיוחד המעיד על השתייכות לאוכלוסייה מוחלשת עם קושי במימוש זכויות. * נסיבות אובייקטיביות המונעות הגשה בזמן או כל סיבה סבירה אחרת לעיכוב. * האם חלוף הזמן פוגע באינטרסים של המוסד או באינטרסים ציבוריים אחרים, כגון קושי בהגנה. * מהות וחשיבות העניין למבוטח והנזק הפוטנציאלי אם תישלל ממנו זכות התביעה. * **דרישת "טעם מיוחד":** *ע"מ 3229-10-19 אברהם אמויאל נ' המוסד לביטוח לאומי* הבהיר כי גם אם לא מדובר ב"עניין התיישנות" גרידא, יש לתמוך בבקשה להארכת מועד ב"טעם מיוחד". המקרה *רמ"י (ארצי) 20345-10-22 יעל שליט - המוסד לביטוח לאומי* הוסיף והדגיש כי אי הגשת עתירה להארכת מועד, ומכאן אי הצבעה על "טעמים מיוחדים", היא עילה מספקת לסילוק התביעה. * **כישלון התובע להצדיק את השיהוי:** בית המשפט מצא כי התובע לא ביקש באופן רשמי הארכת זמן בתביעה הראשונית או בכתב התביעה. יתרה מכך, התובע לא סיפק נימוקים לאיחור בתצהירו, גם לאחר שהנתבע העלה את סוגיית השיהוי בכתב ההגנה. הסברי התובע, כולל טיפול בילד עם צרכים מיוחדים והשפעת המלחמה, הוצגו באיחור (בטיעוני הסיכום) וחסרי ביסוס או קשר ספציפי לעיכוב. גם בעדותו של התובע בדבר קבלת מכתב הדחייה היו סתירות, ובסופו של דבר הודה בקבלה למרות טענות ראשוניות של אי זיכרון. בית המשפט הגיע למסקנה כי התובע לא סיפק כל ראיה או נימוקים ספציפיים המדגימים כיצד הנסיבות שצוינו מנעו הגשה בזמן, במיוחד בהתחשב בתקופה שלפני המלחמה שבה התרחש העיכוב. * **מסקנה על שיהוי:** בית המשפט מצא כי הסברי התובע אינם מספיקים כדי להצדיק את העיכוב של שבעה חודשים, מה שהוביל לדחיית התביעה על בסיס פרוצדורלי זה בלבד. ### לגופה של הטענה (תיאוריית המיקרוטראומה) * **תורת המיקרוטראומה:** בית המשפט התייחס לתביעת התובע להכרה בפגיעות על בסיס תיאוריית המיקרוטראומה, החלה על פגיעות המתפתחות לאורך זמן עקב תנאי עבודה שאינם רשומים כמחלות מקצוע. * **קביעת תשתית עובדתית למיקרוטראומה:** בהסתמך על פסיקות, לרבות *ע"א 313/97 המוסד לביטוח לאומי – אשר יניב* ו-*רע"י 67448-01-19 רפאל גבאי – המוסד לביטוח לאומי*, התווה בית המשפט את הדרישות לקביעת תשתית עובדתית למיקרוטראומה: * **תנועות חזרתיות:** הצורך בתנועות חוזרות, זהות או דומות במהותן, הפועלות על חלק גוף מוגדר. * **המשכיות ומשך:** המשכיות בביצוע תנועות אלו לאורך תקופה או פרקי זמן משמעותיים במהלך שגרת העבודה. * **תדירות:** יש לחזור על התנועות בתדירות הנמשכת לאורך תקופה מספקת כדי לגרום לנזק מצטבר הפוגע ביכולת העבודה. * **בידוד תנועות:** חייב להיות אפשרי לבודד את התנועות הספציפיות הללו ממכלול פעילויות העבודה היומיומיות. * **היסטוריית התעסוקה של התובע:** בית המשפט ניתח את רישומי התעסוקה והעדויות של התובע, ומצא כי התובע הועסק כמפעיל מנוף במשך חודשים ספורים בלבד באופן לא רציף בין שנת 2019 לתחילת הליקויים הנטענים. היסטוריית העבודה המוגבלת והמקוטעת הזו נחשבה לא מספקת כדי לקבוע את "פרקי הזמן המשמעותיים" הנדרשים למיקרוטראומה. * **ניתוח של פגיעה לכאורה בצוואר:** * **יציבה סטטית לעומת תנועה חוזרת:** התובע תיאר ישיבה במשך 12 שעות עם ראש מוטה וטיפוס על סולם עם הטיית ראש כלפי מעלה. בית המשפט קבע כי מדובר בתנוחות סטטיות ולא בתנועות חוזרות, ולכן לא ביסס תשתית עובדתית למיקרוטראומה, וציטט את ע"מ (ארצי) 43212-03-19 יוסי דניאל נ' המוסד לביטוח לאומי*. פעילות הטיפוס נחשבה גם קצרה מדי (כעשר דקות ביום) מכדי לתרום לנזק המצטבר. * **ניתוח פציעה לכאורה בכתף:** * **תנועת ג'ויסטיק:** התובע תיאר ג'ויסטיקים נעים כחלק מהעבודה. עם זאת, בית המשפט מצא כי ההדגמה וההסבר של התובע לתנועות אלה אינם מספיקים כדי לבסס פעולות חוזרות ונשנות וחזקות המשפיעות על הכתפיים. * **טיפוס בסולם:** התובע ייחס גם בעיות כתפיים לטיפוס וירידה בסולם, שכאמור הייתה פעילות קצרת טווח. * **חוסר פירוט ואמינות:** טענות התובע לגבי תנועות כתפיים לא פורטו בתצהיר וחסר מידע ספציפי על תדירות והשפעה. זה, יחד עם חוסר עקביות בהיבטים אחרים של עדות התובע, ערער את האמינות. * **סתירות בהיסטוריה הרפואית:** בית המשפט הדגיש פערים משמעותיים בין תצהיר התובע (שטען שאין כאבי צוואר או כתפיים קודמים) לבין רשומות רפואיות המצביעות על תלונות עבר על כאבי צוואר, כולל מנפילה בשנת 2021. חוסר יכולתו של התובע להסביר סתירות אלה פגע עוד יותר באמינותו. * **מסקנה לגופו של עניין:** בהתבסס על הראיות הלא מספיקות לפעולות עבודה מתמשכות וחוזרות על עצמן שעלולות לגרום למיקרוטראומה, ובעיות האמינות הנובעות מעדויות והיסטוריה רפואית לא עקביות, בית המשפט הגיע למסקנה כי יש לדחות את התביעה לגופה. ### סיכום כללי התביעה נדחתה על סמך שני טעמים עיקריים: אי עמידה של התובעת בדרישה הפרוצדורלית להגשה במועד, וחוסר יכולתה של התובעת לבסס את התשתית העובדתית הנדרשת לטענת פגיעה על פי תיאוריית המיקרוטראומה. החלטת בית המשפט מדגישה את חשיבות ההקפדה על לוחות זמנים פרוצדורליים ואת הסטנדרטים הראייתיים המחמירים הנדרשים להוכחת פגיעות הקשורות לעבודה.