עמ"נ 12244-07-11

תקציר

פסק הדין דן בערעור על סיווגו של נכס כ"בית תוכנה" לצורכי ארנונה. בית המשפט מדגיש כי הוא אינו יכול רק להחליף את שיקול דעתו בשיקול דעתה של ועדת הערר אלא רק להעריך את סבירות החלטת הוועדה. החלטת הוועדה מתבססת על תקנות הרשויות המקומיות, הקובעות כי הוועדה רשאית לשקול נימוקים שלא הוצגו בערר אם מתקיימים תנאים מסוימים. במקרה דנן, מצאה הוועדה כי עיקר פעילותה העסקית של המערערת בנכס לא הייתה כרוכה בעיקרה בייצור תוכנה, ההכרחית על מנת שהנכס יסווג כבית תוכנה. המערערת טענה כי הוועדה שגתה בהסתמכות על מידע מאתר האינטרנט שלה וכי סיווג פעולות שדרוג, עדכון ואדמיניסטרציה כהפקת תוכנה היה שגוי. עם זאת, בית המשפט מסכים עם החלטת הוועדה, ומציין כי נטל ההוכחה מוטל על המערערת, והראיות שהוצגו לא הספיקו כדי לסווג את הנכס כבית תוכנה. בית המשפט מדגיש כי קביעותיה העובדתיות של ועדת הערר זוכות לכבוד רב ולא יתערבו בהן אלא אם הן שגויות בעליל. החלטת ועדת הערר נמצאה סבירה, והערר נדחה. בנוסף, נדרש המערער לכסות את הוצאות המשיבים ואת שכר טרחת עורכי הדין, והפיקדון בערעור יועבר למשיבים.