ע"פ 1110/00

תקציר

גזר הדין מתייחס לבני זוג עם שישה ילדים שהורשעו באלימות קשה ובהתעללות שביצעו בילדיהם לאורך השנים. האב התעלל בשלושה מילדיו ותקף ילד נוסף. הוא היכה אותם בחפצים שונים ואף שרף כסף לעיני אחד מהם. האם הורשעה גם בתקיפת שתיים מבנותיה ובהזנחת ילדיה. היא נכחה ברוב אירועי ההתעללות ולא התערבה או דיווחה על ההתעללות. בית המשפט המחוזי אימץ את המלצת שירות המבחן, שהדגישה את ילדותם הקשה של שני ההורים ואת האפשרות לשיקום המשפחה, והטיל על בני הזוג עונש קל: על האב נגזרו שישה חודשי עבודות שירות ומאסר על תנאי, ועל האם עבודות שירות ומאסר על תנאי. המדינה ערערה על פסק הדין בטענה כי העונש אינו תואם את חומרת העבירות ומחטיא את תכלית ההרתעה. בית המשפט העליון קבע, ברוב דעות, לקבל את הערעור ולהטיל ענישה כבדה יותר, תוך שהוא מדגיש את האופי המזעזע של העבירות ואת הצורך לאזן בין ההיבט השיקומי לבין תכליות סותרות אחרות של הענישה, כגון גמול, הרתעה כללית ומניעה. דעת הרוב ציינה כי המלצת שירות המבחן התמקדה בשיקום המשפחה, דבר שאינו סביר נוכח הנזק הנפשי הקשה שנגרם לילדים, וכי העבירות שבוצעו מצדיקות החמרה בענישה בהתאם לכוונת המחוקק. השופט לוי חלק על כך, והדגיש את הצורך לתת משקל להיבט השיקומי ולעובדה שההורים עצמם היו קורבנות אלימות במשפחה, והציע לדחות את הערעור, למעט כמה תיקונים לגבי סוג הענישה.