ע"א 2298/08

תקציר

הערעור מערער על החלטת בית משפט השלום כי תביעת התובע התיישנה. התביעה מתייחסת לכספים שהופקדו לכאורה בחשבונות הבנק של הנתבע. בית משפט השלום קבע כי התובע זנח את תביעתו בכך שלא הפנה שאלות כלשהן לגבי החשבון לנתבע במשך למעלה מעשור. לפיכך, בית המשפט פסק לטובת הנאשם. לאחר בחינת המסמכים, הנספחים, האסמכתאות והטענות, מצא ערכאת הערעור כי בית משפט השלום לא הגיע למסקנה פוזיטיבית כאשר נודע למערער לראשונה כי הכספים אינם נמצאים בחשבונות. ערכאת הערעור טענה כי כאשר עילת התביעה היא תרמיתית, חלים כללי התיישנות מיוחדים, הקובעים כי תקופת ההתיישנות מתחילה כאשר נודע לתובע על המרמה. מאחר שבית משפט השלום לא הכריע בעניין זה, קבע ערכאת הערעור כי יש להחזיר את התיק לבית משפט השלום להכרעה בשאלה עובדתית זו, לצד עניינים נוספים שבמחלוקת, לרבות שאלת יחסי הנאמנות והשפעת הודאת הנתבע על תקופת ההתיישנות. ערכאת הערעור הורתה לבית משפט השלום לקבוע מתי נודע למערער על אי קיומם של הכספים והאם קיימים יחסי שליחות או אמון. לבסוף, הורה ערכאת הערעור כי על בית משפט השלום להכריע בכל השאלות, לרבות לגופה של התביעה, והטיל עליו הוצאות בסך 20,000 ₪, שישולמו בהתאם לתוצאות פסק דינו של בית משפט השלום.