ת"א 48955-03-17

תקציר

התובע, שהיה מעורב בתאונת דרכים בשנת 2016, הגיש תביעת נזקי גוף. האחריות והכיסוי הביטוחי אינם שנויים במחלוקת. התובע סבל מחבלת ראש, הכוללת שבר זמני אפשרי, ומאמנזיה אך ללא אובדן הכרה. מומחים שמונו על ידי בית המשפט אישרו את הפציעות אך לא מצאו נכות שנותרה, מלבד 10% נכות בתחום אף אוזן גרון עקב טנטון קבוע ונכות נפשית של 5%. טענות התובע בדבר סחרחורת ופגיעה בריכוז לא נתמכו בחוות דעת המומחים. השופט מצא את עדותו של התובע מוגזמת ומגמתית. מרישומי התעסוקה עולה כי התובע עבד בעבודות שונות בעלות הכנסה נמוכה לפני ואחרי התאונה. השופט קבע את בסיס השכר להכנסות עתידיות על 9,000 שקל וחישב את סך ההפחתה העתידית בהשתכרות על 87,488 שקל, יחד עם 10,936 שקל בגין אובדן זכויות סוציאליות. טינטון ונכות נפשית נשללו כבעלי השפעה תעסוקתית משמעותית, ונפסק סכום גלובלי של 40,000 ₪ בגין הפחתת כושר השתכרות צנועה. לא נפסק פיצוי בגין עזרת צד ג' שכן התובע לא נזקק לסיוע חריג. הוצאות רפואיות בעבר נקבעו על 1,000 שקל, ואילו 27,520 שקל נפסקו בגין כאב וסבל, ובסך הכל נפסקו 126,674 שקל פיצויים. בנוסף, חויבו הנתבעים לשלם 19,267 ₪ שכר טרחת עורך דין ולהשיב לתובע 703 ₪. פסק הדין ניתן בהיעדרם של הצדדים והוא מיום 31.12.2021.