ע"פ 12888-12-12

תקציר

המערערת הורשעה בגרימת מוות ברשלנות ואי ציות לתמרור, לאחר שלא עצרה בצומת וגרמה להתנגשות שהרגה את אחד מנוסעיה. בית משפט השלום גזר עליה שמונה חודשי מאסר, קנס של 20 אלף שקל ועשר שנות פסילה מלנהוג. המערערת ערערה על גזר הדין, תוך התמקדות בנסיבותיה האישיות: היא הייתה נשואה ואם לשתי בנות מתבגרות, עבדה כאחות, ללא עבר פלילי וסבלה מדיכאון ממושך בעקבות התאונה. היא טענה כי הערכאה הנמוכה יותר לא שקלה במידה מספקת את בריאותה הנפשית, את היעדרותו של בעלה ואת השפעת מאסרה על בנותיה. דעת הרוב, שנכתבה על ידי השופט אבידה, קבעה כי נסיבותיו האישיות של המערער נופלות בגדר החריג המצדיק הימנעות ממאסר. היא הדגישה את עקרון קדושת החיים ואת הצורך בענישה מרתיעה, אך טענה כי רשלנותו של המערער אינה ברף הנמוך ביותר. עם זאת, בהתחשב במצבה הנפשי, בהשפעה על בנותיה ובהיעדר מטפל חלופי מתאים, הייתה השופטת עבידה מפחיתה את העונש לשישה חודשי עבודות שירות. השופט צלקובניק, בדעת מיעוט, סבר כי העונש המקורי ראוי, בהתחשב במידת הרשלנות ובצורך בהרתעה. הוא טען כי נסיבותיו האישיות של המערער, אף שהן קשות, אינן מצדיקות הימנעות מהטלת עונש מאסר, מה גם שהאב יכול היה לטפל חלקית בילדים. השופטת רז-לוי הסכימה עם השופט צלקובניק כי אין להקל עוד יותר בעונש, אך סברה כי יש מקום להקלה קלה. בסופו של דבר, בהחלטת רוב, הפחית בית המשפט את העונש לשבעה חודשי מאסר, בשים לב לחריגות נסיבותיו של המערער. הקנס ופסילת הנהיגה נותרו ללא שינוי. פסק הדין הדגיש את קדושת החיים ואת הצורך בענישה מרתיעה בעבירות תעבורה, תוך הכרה בנסיבות החריגות המצדיקות הקלה בעונש במקרה ספציפי זה.