ה"פ 41730-03-11

תקציר

השאלה המרכזית במקרה זה סובבת סביב תוקפו של מזכר הבנות בנוגע למכירת זכויות מסוימות במקרקעין. המשיבה, שחתמה על מזכר ההבנות, טענה כי המסמך נעדר תוקף משפטי משני טעמים: ראשית, כי חתימתה הושגה במרמה ולכן מזכר ההבנות בטל ומבוטל; ושנית, כי מזכר ההבנות אינו מהווה הסכם מחייב משום שהוא נעדר את כוונת הצדדים להיות מחויבים לו ואינו כולל את כל הפרטים החיוניים הנדרשים לעסקה תקפה. עם זאת, בית המשפט קבע אחרת. בית המשפט קבע כי המשיבה לא הצליחה להוכיח כי חתימתה הושגה במרמה וכי בניגוד לטענותיה, מזכר ההבנות נכרת ביודעין ובהבנה מלאה של תוכנו. כמו כן, בית המשפט קבע כי מזכר ההבנות מייצג הסכם מכר מחייב. נמצא כי לצדדים הייתה כוונה הדדית ליצור מערכת יחסים משפטית, כפי שעולה מלשון מזכר ההבנות, הנסיבות שהובילו לחתימתו והתנהלות הצדדים לאחר מכן. בית המשפט דחה גם את טענת המשיב כי מזכר ההבנות נעדר פרטים מהותיים, וציין כי הוא כולל את כל הפרטים המהותיים הנדרשים לעסקת מקרקעין תקפה. לבסוף, דחה בית המשפט את טענת המשיב כי העסקה לא הייתה הוגנת בשל פער לכאורה בין שווי הנכס לבין התמורה ששולמה, וקבע כי השמאות שהגיש המבקש אמינה יותר. משכך, פסק בית המשפט לטובת המבקשת, הכריז על מזכר ההבנות כמחייב מבחינה משפטית והורה למשיבה למלא את התחייבויותיה על פיו. כמו כן הוטל על המשיב לשאת בהוצאות המבקש ובשכר טרחת עורך דין, בסך של 15,000 ₪.