עפ"ג 18915-08-17

תקציר

כך פסק דינה של ערכאת ערעור המדינה על גזר דינם של שני משיבים שהורשעו בשורה של עבירות הקשורות לפריצה. בית המשפט קיבל את ערעור המדינה, שטענה כי העונש שהטיל בית משפט קמא היה קל מדי. המשיבים, בני 22 ו-23 בעת ביצוע העבירות, הורשעו בשתי עבירות של פריצה למגורים, גניבה, החזקת מכשירי פריצה, קשירת קשר לביצוע פשע וסיוע לרכב לביצוע עבירה. המשיב מס' 2 הורשע אף הוא באיומים ובהחזקת סמים. העבירות כללו פריצה לשתי דירות מגורים ביקנעם, תוך הסתייעות בשני שותפים, וגניבת חפצי ערך. בית משפט קמא גזר על כל אחד מהמשיבים שמונה חודשי מאסר בפועל, שמונה חודשי מאסר על תנאי והורה להם לשלם פיצויים בסך 500 ₪ לכל נפגע. בנוסף, למשיב מס' 1 הרשעה קודמת, מה שהוביל את בית משפט קמא להפעיל עונש מאסר מותנה של ארבעה חודשים, מתוכם חודשיים לריצוי ברצף וחודשיים במצטבר, ובסך הכל נגזרו על המשיב מס' 1 עשרה חודשי מאסר בפועל. עם זאת, ערכאת הערעור הגדילה את תקופת המאסר בפועל לאחד-עשר חודשים לכל משיב, בשים לב לחומרת העבירות, התכנון הכרוך בכך והנזק שנגרם לנפגעים. כמו כן הורה בית המשפט לכל משיב לשלם פיצוי מוגדל בסך 1,500 ₪ לכל נפגע, מתוך הכרה בעוגמת הנפש והחדירה לפרטיות. לגבי המשיב מס' 1 נקבע כי עונש המאסר המותנה של ארבעה חודשים ירוץ במקביל, כאשר חודשיים חופפים וחודשיים מצטברים, כך שבסך הכל ייגזרו עליו שלושה עשר חודשי מאסר. יתר רכיבי גזר דינו של בית משפט קמא נותרו בעינם. השופטים הדגישו את נסיבותיו הפרטניות של המקרה ואת הצורך לשקף את חומרת העבירות ואת העניין הציבורי, תוך התחשבות גם ברקע האישי של המשיבים, בגילם הצעיר ובסיכויי השיקום. השופט לוי הוסיף והעיר על הצורך לייחס משקל רב יותר לפגיעה בערכים חברתיים ובנסיבות הקשורות לביצוע העבירות בקביעת טווח הענישה.