ה"פ 1641/04

תקציר

מספר משפחות החברות באגודה השיתופית סלעית ("המבקשות"), עתרו לביטול חובן לכפר השיתופי בע"מ ("האגודה"), שלא נפרע מאז שנות השמונים. האגודה מצידה אף הגישה תביעה כספית נגד המבקשים להשבת כספי ההלוואה. העניין הגיע לבוררות, שהסתיימה בפסיקה חלקית לטובת ההתאחדות. לאחר מכן עתרו המבקשים לבית המשפט בבקשה לבטל את פסק הבורר, בטענה כי הבורר טעה טעות גלויה. בית המשפט בחן את המקרה ומצא כי המבקשים לא הצליחו להוכיח כי ההלוואות התיישנו, מה גם שהחוב אוחד מאוחר יותר בשנת 1988. עם זאת, בית המשפט מצא צדק בתביעת המבקשים בעניין תשלומי מס ערך מוסף (מע"מ). בית המשפט ביטל את החלטת הבורר בנוגע לתקופת ההתיישנות על חלק זה של התביעה וקבע כי המבקשים יכולים להציג את טענותיהם להפחתת חובם בהתאם. יתר פסק הבוררות, עליו ערערו המבקשים, נותר על כנו. בית המשפט הדגיש את תפקידו המוגבל בבחינת פסיקות משקמות ונקט גישה מגבילה בהתערבותו. כל צד חויב לשאת בהוצאותיו, ולמבקשים ניתנה הזדמנות להציג את טענותיהם בנושא מע"מ בדיון עתידי.