עמ"נ 22984-01-25

תקציר

הערעור מערער על החלטת הוועדה המייעצת לסירובה להאריך את אשרת העבודה של המערער מטעמים הומניטריים. המערערת, עובדת זרה בסיעוד, הגישה בקשה להארכת מעצר למעלה משלוש שנים לאחר סיום העסקתה החוקית האחרונה, וכן הגישה בקשה לקבלת מעמד פליט בישראל. השופט מציין את שיקול הדעת הרחב של משרד הפנים במתן רישיונות, ואת התערבותו המוגבלת של בית המשפט בעניינים אלה. החוק קובע מועד אחרון של 90 יום לבקשות הארכה, ששר הפנים רשאי להקל בהן כדי לשקול טעמים הומניטריים שונים. הוועדה המייעצת פועלת לפי נוהל הבוחן בקשות שהוגשו מעבר למועד הקבוע בחוק, עד לאיחור של 150 יום, ורק במקרים חריגים. השופט קובע כי על בית המשפט למזער את ההתערבות בהחלטות הוועדה, במיוחד נוכח כוונת המחוקק להימנע מהתיישבות עובדים זרים בישראל. השופט דוחה את הערעור ומציין כי החלטת הוועדה, אף שהיא תמציתית, לא נפלה פגם, ומורה למערער לעזוב את ישראל בתוך שלושים יום מיום מתן פסק הדין. מועד היציאה נקבע כדי לאפשר למערערת לארגן את עזיבתה ולמעסיק למצוא עובד חלופי.