ע"ע 10465-01-13

תקציר

פסק הדין דן בערעור על ההחלטה לאשר תובענה ייצוגית בנוגע לתביעת עובד לעבודה בתקופה שבין ספטמבר 2006 לאפריל 2011. התביעה התבססה על אי ביצוע הפרשות לקופת הגמל של העובדים כנדרש בהסכם קיבוצי בענף הביטחון. הערעור הוגש בטענה כי העובד לא פנה לארגון העובדים היציג בענף השמירה טרם הגשת התביעה הייצוגית וכי קיים מנגנון לטיפול בתביעה במסגרת הסכם קיבוצי. דעת הרוב בהרכב, לרבות הנשיא ושופט נוסף, קיבלה את הערעור ודחתה את הבקשה לאישור התובענה הייצוגית בנימוק שהעובד לא מיצה את האפשרות לתביעה קיבוצית. על פי פסק הדין, הימנעותו של העובד מפנייה לארגון העובדים קודם לכן היוותה פגם יסודי, והערעור התקבל לאור העמדה העקבית בפסיקה לפיה הדרך המועדפת לבירור ותיקון פגיעה רחבה בזכויות עובדים היא באמצעות הליך קיבוצי. עם זאת, הרוב לא הורה על הוצאות, נוכח ההתפתחויות בפסיקה המשפטית בשנים האחרונות והעובדה שארגון העובדים לא יזם פעולות אכיפה בנושאים שעל הפרק. מנגד, שני נציגי ציבור הביעו דעה חולקת וטענו כי יש לדחות את הערעור. הם הדגישו את חשיבות העמידה על זכויות העובדים ואת הקשיים בכך, וסברו כי דחיית הערעור תפגע בתמריץ של עורכי דין לעסוק בתובענות ייצוגיות בעולם העבודה. יתר על כן, הם לא מצאו סביר לצפות מהעובד לפנות לארגון העובדים, בהתחשב בנסיבות הספציפיות של המקרה: העובד לא היה חבר מרצון בארגון, לא האמין בו, ולא היה הסדר ארגוני מקומי או אפילו הסדר ארצי וולונטרי במקום עבודתו. על פי חוות הדעת החולקת, החלטת בית המשפט המחוזי לאשר את התובענה הייצוגית התבססה על בחינה מעמיקה של העובדות והיה מקום לקיימה.