עמ"ת 58062-07-13

תקציר

גבר, המערער, חויב על ידי בית משפט השלום בפתח תקווה לעיכוב עד תום ההליכים המשפטיים בעניין איומים שהושמעו כלפי ילדיו מצד אחת מנשותיו. האיומים, שכוונו כלפי הילדים כמו גם כלפי חברו של המערער, נלקחו ברצינות על ידי בית המשפט בשל טיבם ונסיבות ביצועם. בית משפט קמא הורה תחילה על שחרורו, אך על החלטה זו הוגש ערעור, והשחרור נקבע כבלתי הולם. תסקיר שירות המבחן אישר את המסוכנות הנשקפת מהמערער ואת אי התאמתן של חלופות שהוצעו למעצרו, שכללו פיקוח של מספר אנשים. בהיעדר עבר פלילי של המערער ובביקורי המתלוננת בבית המעצר נשקלו, אך בית המשפט שם בראש סדר העדיפויות את שלומם של הילדים ואת אופיו המקיף של תסקיר שירות המבחן. בא כוח המערער טען לחלופות מעצר, תוך ציון מקרים בהם שוחררו נאשמים שהואשמו בעבירות דומות, אך בית המשפט הדגיש את ייחודו של כל מקרה. בית המשפט, שהסכים עם הערכת שירות המבחן, קבע כי הסיכון היה משמעותי דיו כדי להצדיק מעצר. לא התקיימו במקרה זה נסיבות חריגות כדי לגבור על המלצות שירות המבחן. יתר על כן, רצונה של המתלוננת לדחות את התלונה לא נחשב מכריע. לפיכך נדחה הערר, אך בית המשפט ביקש תסקיר נוסף משירות המבחן לבחינת חלופת מעצר נוספת שהוצעה. על בא כוח המערער הוטל למסור פרטים על הצעה זו, לרבות מספרי תעודת הזהות של המפקחים, ונקבע מועד לדיון לאחר הגשת הדו"ח.