חדל"ת 5936-10-19

תקציר

בפסק דין זה דחה בית המשפט בקשה הנוגעת להכרה בהליכי חדלות פירעון זרים בישראל, והדגיש כי מדובר במצב פורץ דרך על פי הדין הישראלי, כערכאה ראשונה המכירה בהליך זר המבוסס על חלק י"א לחוק הישראלי, המשקף את חוק מודל UNCITRAL בנושא חדלות פירעון חוצת גבולות. החוק נועד לשפר את הטיפול בחדלות פירעון בינלאומית על ידי הגברת שיתוף הפעולה בין רשויות ישראליות וזרות, ובכך לספק הדרכה ברורה והגנה לנושים. בית המשפט פירט את התנאים להכרה בהליכים זרים, ואישר כי הליכי הפירוק האוסטרליים עמדו בהם בכך שרשות מוסמכת זרה תפקח על הפירוק וכי המפרקים האוסטרלים היו בעלי תפקידים זרים לגיטימיים. הסוגיה השנויה במחלוקת נסובה סביב השאלה האם ההליכים עסקו בעיקר בחדלות פירעון או בגביית חובות מס. בית המשפט צידד במשיבים וקבע כי דיני חדלות פירעון כוללים מצבים בהם מפרקים נוטלים לעצמם שליטה ללא קשר לטיבם או ייחודם של הנושים, כגון רשות מסים, והדגיש כי המפרקים פועלים באופן עצמאי מנושים לאחר המינוי. בית המשפט הוסיף ודחה את הטענות בדבר אי אכיפת תביעות מס על ידי רשויות זרות, והבהיר כי כללים אלה אינם חלים כאן, שכן המפרקים הוסמכו בהליך חדלות פירעון זר מוכר. חריג תקנת הציבור נקבע כבלתי ישים, שכן הוא יערער את מטרות העל של יעילות ושיתוף פעולה בינלאומי הטבועות בחוק. למרות כמה ביקורות על התנהגותם של המפרקים האוסטרלים, בית המשפט טען כי תפקידו של בית המשפט האוסטרלי לטפל בחששות כאלה, ללא ראיות להונאה או הפרות ברורות של תקנת הציבור, שלא היו קיימות. משכך, צווי ההכרה בהליכי חדלות הפירעון הזרים נותרו בתוקפם, והמבקשים חויבו לכסות את הוצאות המשיבים.