עת"מ 27118-01-16

תקציר

העותרים ביקשו לבטל את אישורה של תוכנית דיור לאומית, שקבעה הקמת מאות יחידות דיור ומבני ציבור על קרקעות המיועדות לקרקע חקלאית. עיקר הטענות היו כי התכנית מנוגדת להוראות הדין החל בדבר לוח הזמנים לקבלת החלטות ולמימוש התכנית, אי קיום דיון ראוי על ידי הרשות המנהלית הרלוונטית, סתירתה של התכנית לתכנית המתאר הארצית, הפגיעה בזכות הקניין של העותרים ואי העברת התכנית לדיון בוועדה ארצית. בית המשפט קבע, כי השיהוי המינורי בהליכי הרשות המנהלית אינו מצדיק את ביטול התכנית, מה גם שהחוק עצמו קובע כי אישורן של תכניות כאלה עשוי להימשך זמן רב יותר מתכניות רגילות. כמו כן, בית המשפט מצא כי הרשות המנהלית אכן דנה בתכנית ושקלה את כל ההיבטים הרלוונטיים, לרבות הצורך בהתחדשות עירונית ורוויה של הבנייה הקיימת, כנדרש בחוק. בית המשפט דחה גם את טענותיהם האחרות של העותרים בדבר אי התאמתה של התכנית עם החלטות תכנוניות אחרות והפגיעה הנטענת בזכויות הקניין של החקלאים, וציין כי אישור התכנית לא מנע מהחקלאים להמשיך בפעילותם וכי הפיצוי הכספי של החקלאים הוא עניין נפרד שאינו פוסל את התכנית. לבסוף, קבע בית המשפט כי אישור התכנית היה סביר ומידתי וכי הרשות המנהלית פעלה במסגרת שיקול דעתה. לפיכך נדחתה העתירה, והעותרים חויבו בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.