ת"ק 58836-07-20

תקציר

המבקשת לא התייצבה לדיון בתביעה שהוגשה נגדה, מה שהביא את בית המשפט לדחות את התביעה, כמתחייב מתקנה 11 לתקנות שיפוט תביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ו-1976. מאחר שהמבקש לא הגיע לדיון, והבקשה לביטול פסק הדין הוגשה לאחר 30 יום, על בית המשפט לשקול האם קיימים טעמים מיוחדים להארכת המועד והאם ניתן לבטל את פסק הדין. המבקשת טענה כי יש לה הגנה תקפה, שכן היא נסעה מאחורי רכבו של המשיב, שעצר לפתע ואז החל לנוע שוב ללא איתות, מה שגרם להתנגשות. המבקשת אמנם לא הסבירה את השיהוי בהגשת הבקשה, אך בית המשפט הכיר בכך שהגנתה הציגה טעם מיוחד להארכת המועד. בית המשפט בחן את העילות לביטול פסק הדין שניתן שלא בפניו ומצא כי המבקשת לא הוכיחה שלא קיבלה את כתב התביעה, ובכך לא עמדה בדרישות הביטול מכוח חובת הצדק. עם זאת, בית המשפט הפעיל את שיקול דעתו לבטל את פסק הדין, בהתחשב בזכות החוקתית לגישה לערכאות ובהגנתה החוקית לכאורה של המבקשת, שגברה על הסיבה לאי הופעתה. פסק הדין בוטל בתנאי שהמבקש ישלם לתובע הוצאות בסך 800 ₪ בתוך 30 יום. ככלל, הפסקה המקיפה מתמצתת את עיקרי פסק הדין על ידי התוויית ההיסטוריה הפרוצדורלית, הכללים החלים, שיקולי הביטול וההחלטה בסופו של דבר, תוך הדגשת חשיבות הגישה לצדק.