ע"פ 51468-01-14

תקציר

הערעור מערער על פסק דין שהרשיע את המערער בשיבוש והפרעה למחשב ובחדירה שלא כדין למחשב, לפי חוק המחשבים. המערער, איש מחשבים, התפטר מתפקידו כמנהל רשת מחשבים ובעקבות מחלוקת על פיצויים, נכנס מרחוק למחשבי לקוחותיו לשעבר, השבית את תוכנת חומת האש שלהם ומחק חומרים ממחשבי אחד הלקוחות. המערער הודה בעובדות אך טען כי מעשיו אינם מהווים את העבירות המיוחסות לו. ערכאת הערעור דחתה את הערעור, וקבעה כי מעשיו של המערער נופלים בגדרו של חוק המחשבים, שמטרתו להגן על חומר מחשב ולמנוע גישה בלתי מורשית למחשביהם של אחרים. בית המשפט פירש את הוראות החוק באופן רחב, בהתאם לתכליתו, וקבע כי המערערת חדרה שלא כדין ל"חומר מחשב", הכולל תוכנה ומידע המתבטאים בשפה הניתנת לקריאה במחשב. עוד מצא בית המשפט כי כוונת המחוקק הייתה להגן על חומר מחשב מפני צורות שונות של חדירה בלתי מורשית, ולא רק תכנות זדוני. זאת ועוד, בית המשפט אישר את קביעתו של בית משפט קמא כי חוק המחשבים, בהיותו הוראה ספציפית, חל ולא העבירה הכללית של היזק במזיד לרכוש לפי חוק העונשין. פסק הדין אישר מחדש את חשיבות ההגנה על חומרי מחשב וחיזק את ההגנות החוקיות מפני עבריינות מחשב. הערעור נדחה, ופסק הדין המקורי נותר על כנו.