ת"א 38404-06-13

תקציר

השאלה היא האם ילדי טהרן, קבוצת ילדים יהודים שנמלטו מפולין במהלך מלחמת העולם השנייה והשתקעו בסופו של דבר באיראן, זכאים לפיצויים על פי הסכם השילומים מ-1953 בין ישראל לגרמניה. ילדים אלה, שעלו לישראל ברובם ללא הורים, לא הוכרו כניצולי שואה ולכן לא קיבלו פיצוי. שתי תביעות הוגשו בשמם; הראשונה נדחתה, אך אפשרה לחלק מהתובעים לשמור על התשלומים החלקיים שקיבלו מהמדינה. התביעה השנייה, שכללה תובעים נוספים, ניצבה בפני אתגרים פרוצדורליים ושאלות של צדק בנוגע להבחנה בין שתי קבוצות ילדי טהראן. בית המשפט, בהדגישו את הצורך בצדק ובאחידות בתוצאות, קבע כי עניינים פרוצדורליים אינם צריכים לגבור על מהות. בית המשפט מצא כי הסכמת המדינה לשלם חלק מהסכום הנתבע בתביעה הראשונה חלה גם על התביעה השנייה, והורה למדינה לשלם לכל תובע ילד מקורי 25,000 ש"ח, צמודים ובריבית, מיום הגשת התביעה הנוכחית. שני הצדדים היו אחראים להוצאות המשפטיות שלהם. פסק דין זה נועד להבטיח יחס שוויוני ולהימנע מהבחנה בלתי צודקת בין שתי קבוצות הילדים, תוך מתן עדיפות למהות על פני הליך והדגשת חובת המדינה לנהוג בתום לב.