הפ"ב 10401-12-12

תקציר

המחלוקת בין המבקש, מויאל, לבין המשיב, דנן, נסובה סביב שתי סוגיות עיקריות. הראשונה היא האם החלטת הבורר בן-סימון מהווה פעולה של בית המשפט כנגד פסק הבוררות שניתן על ידי בצלאל, ובכך מאפשרת למויאל לטעון לחוסר סמכות מצדה של בצלאל לפי סעיף 24(3) לחוק הבוררות. השנייה היא האם למויאל או לדנאן יש תביעה לתקן ו/או להשלים את פסק הבוררות, לפי סעיפים 22 ו-24 לחוק הבוררות. מויאל טען כי פסק דין בן-סימון מוכיח זיוף הסכם לגבי 11 חלקות, ולכן יש לבטל את ההסכם כולו. עם זאת, בית המשפט מצא כי שני הפרסים עסקו במערכות שונות של הסכמים, וקביעתו של בן-סימון כי חלקת ברזילי לא הייתה חלק מהסכם היזמות לא שללה את ממצאיה של בצלאל. יתר על כן, מויאל היה צריך למחות על חוסר סמכותו של בצלאל בהזדמנות הראשונה, והימנעותו מלעשות כן עד לקבלת הפרס נגדו פירושה שהוא אינו יכול לעשות זאת כעת. בית המשפט דן גם בבקשות הצדדים לתיקון פסק הבוררות, לרבות ביטול המשכנתאות על רכושו של מויאל, שחרור כספי נאמנות אליו, שיפוי בגין תשלומי בנייה, הפחתת ההוצאות בהן חויב ותיקון טעויות חשבוניות בפסק הבוררות. הבקשות לבטל את המשכנתאות ולשחרר את כספי הנאמנות נדחו, אך פסק הבוררות יתוקן כדי לתקן טעות בסכום שמויאל חייב לדנאן לגבי הבית המרוקאי. כמו כן, בית המשפט יורה להחזיר את פסק הבוררות לבורר כדי שידון בבקשתו של מויאל לשיפוי בגין הוצאות הבנייה, ויבהיר מדוע הושמטו חישובי המע"מ מפסק הבוררות. מצופה מהבורר להפעיל את שיקול דעתו בבואו להכריע בעניינים אלה. בית המשפט מצא כי הבורר אכן התייחס לטענותיו של מויאל, והימנעותו מלציין אותן במפורש בפסק הבוררות אין פירושה שהן לא הוכרעו. לפיכך, הבקשה לביטול פסק הבורר נדחתה.