ע"א 974/13

תקציר

בפסק דין זה דחה בית המשפט ערעור שהגיש יזם נדל"ן נגד מועצה מקומית בנוגע להסכם פיתוח שנחתם להקמת שכונת קוטג'ים. במרכז ההחלטה עמדה תקופת ההתיישנות, כאשר בית המשפט הסכים עם הוועדה המקומית כי ההליך המשפטי של המערער נפתח מאוחר מדי, כשמונה שנים לאחר החלטה חשובה. בית המשפט בחן גם טענות בדבר כפייה ודיכוי, והגיע למסקנה כי הן חסרות בסיס. הסכם הפיתוח נחתם ברצון על ידי המערערת, אשר היו לה הן ליווי משפטי והן אינטרס כלכלי מובהק להיענות לדרישות המועצה להקל על הבנייה. בית המשפט הדגיש כי המשא ומתן היה ממושך וכלל טיוטות מרובות, המעידות על חירותו של המערער בקבלת החלטות. חרף טענות בדבר לחץ כלכלי עקב הלוואה בנקאית המחייבת בנייה מהירה, לא מצא בית המשפט כפייה כלכלית מופרזת, וציין את היעדר מחאתו המיידית של המערערים ואת הימנעותם מלערער באופן יזום על התנאים שהציבה המועצה. זאת ועוד, השיהוי של שבע עד שמונה שנים בביטול ההסכם חרג ממסגרת זמן סבירה הקבועה בדיני החוזים. בית המשפט לא מצא כל ראיה לאי חוקיות בעלויות שהוטלו, דבר המצביע על כך שהמערערת נהנתה מהחוזה, לאחר שפיתחה את הפרויקט והרוויחה ממנו. כתוצאה מכך, יישם בית המשפט עקרונות משפטיים קודמים לפיהם השבה אינה ראויה כאשר טובת ההנאה מהסכם מומשה . פסק הדין הדגיש כי תביעות להשבה במקרים דומים בעבר לא אושרו כאשר ההסכמים בוצעו במלואם והיטיבו עם התובע. לפיכך, הערעור נדחה, והמערערת חויבה בהוצאות משפט של המשיבים.