ע"א 380/89

תקציר

פסק הדין מתייחס למחלוקת באשר להליך הראוי לגביית חובות המגיעים לכאורה לשתי חברות בהליך פירוק. המפרק פנה לבית המשפט המחוזי בבקשה לקבל הוראות כיצד לנהוג, אך בית המשפט העליון קבע כי זו אינה הגישה הנכונה. בית המשפט העליון קבע כי בקשת המפרק למתן הוראות לא התאימה להכרעה בסכסוך כספי עם צד שלישי – במקרה זה, משרד הבינוי והשיכון – והייתה צריכה להתנהל בערוצים משפטיים רגילים. בית המשפט הדגיש כי בקשות למתן הוראות נועדו להנחות את עבודת המפרק והן משמשות בדרך כלל כאשר המפרק זקוק להכוונה בעניין הקשור להליכי פירוק. אמנם ייתכנו מקרים חריגים בהם בקשה כזו תוכל להכריע בסכסוך בין המפרק לבין צד שלישי, אך לא מדובר באחד מהם. פסק הדין הדגיש את הצורך ללכת בדרך הפרוצדורלית הנכונה, שבמקרה זה הייתה פעולה רגילה של בית המשפט לאחר אישור בית המשפט או ועדת ביקורת, כאמור בסעיף 307(א)(1) לפקודת החברות. בית המשפט העליון קיבל את הערעור, דחה את החלטות בית המשפט המחוזי והורה על דחיית בקשת המפרק על הסף, תוך שהוא פוסק למערער הוצאות בסך 2,000 ₪.