עת"מ 27539-05-12

תקציר

העותר, מכון מחקר, ביקש לקבל צו בית משפט שיחייב את הוועדה המחוזית לחזור בה מהחלטתה האחרונה ולחזור להחלטה קודמת בנוגע לאישור תוכנית הבנייה של המכון. המכון טען כי ההחלטה האחרונה אינה סבירה, מעדיף את השימור על פני צרכי הפיתוח של המכון, ולא נתן משקל מספק למסגרת הזמן למילוי דרישות השימור. בית המשפט מצא כי החלטות הוועדה המחוזית בנושא השימור היו סבירות ונועדו לשמר אתרים בעלי חשיבות היסטורית. החלטות הוועדה היו מידתיות וראויות, אולם על המועצה הארצית להוסיף ולבחון את האיזון בין צרכי הפיתוח של המכון לבין דרישות השימור, במיוחד בכל הנוגע למסגרת הזמן המתאימה ולחלוקת האחריות לשימור. עוד קבע בית המשפט כי ההחלטה האחרונה אינה מהווה שינוי מקודמתה, ולכן לא נפגעה זכות הטיעון של המכון. בנוסף, נעתר בית המשפט לבקשת המכון לערער על ההחלטה בפני המועצה הארצית, שכן מדובר בשאלה מקצועית או עקרונית בעלת חשיבות לאומית, ויש להקל במקרה זה במבחנים המחמירים למתן עררים מסוג זה. פסק הדין היה, אפוא, כי העתירה התקבלה באופן חלקי; ההחלטה השלישית של הוועדה המחוזית לא תבוטל, אך ערעור המכון למועצה הארצית התקבל. כל צד היה אחראי להוצאות המשפטיות שלו.