רמ"ש 58775-11-17

תקציר

הערעור מתייחס לסכסוך בין בני זוג גרושים אשר לגביו יש לבית המשפט, בית המשפט לענייני משפחה או בית הדין הרבני, סמכות לדון בסכסוכים ביניהם הנוגעים לרכוש, מזונות ומשמורת וחינוך ילדם הקטין. השאלה המרכזית היא האם בקשתו של המבקש ליישוב סכסוך, שהוגשה לבית המשפט לענייני משפחה, נעשתה בתום לב. הבקשה ליישוב סכסוכים הוגשה לפני שהמשיב הגיש תביעת גירושין לבית הדין הרבני, אך היא הוגשה לו יומיים לאחר המועד האחרון הקבוע בחוק. המשיב טען כי על המבקשת מוטל הנטל להוכיח את תום לבה, ואילו המבקשת טענה כי על המשיב להוכיח את חוסר תום לבה. השופטת הסכימה עם המבקש, וציינה כי טענת המשיב כי בקשת המבקש לא נעשתה בתום לב לא הוכחה, וכי שיהוי של יומיים יכול היה להיות טעות ולא פעולה מכוונת. זאת ועוד, לא נמצאה כל אינדיקציה לכך שהמבקשת ידעה שהמשיבה מתכוונת להגיש תביעה לבית הדין הרבני, מה שיכול היה להיות המניע לבקשתה ליישוב סכסוכים. לפיכך קבע השופט כי לבית המשפט לענייני משפחה סמכות לדון בתביעות שהגיש המבקש, ביטל את החלטת בית המשפט קמא והורה למשיב לשלם למבקש הוצאות ושכר טרחת עורך דין.