בג"צ 277/84

תקציר

פסק הדין מתייחס למחלוקת על בעלות על קרקע בבית איכסא הסמוך לירושלים. העותר טען לבעלות על שטח קרקע גדול מכוח החזקה וביקש להכיר בזכויותיו בקרקע. המשיבים, לעומת זאת, טענו כי העותר לא הוכיח את זכויותיו בקרקע. בג"ץ פסק לטובת המשיבים. בית המשפט קבע כי העותר לא הביא ראיות מספיקות לתמיכה בטענתו וכי פרשנותם של המשיבים את הדינים החלים, לרבות סעיף 78 לחוק הקרקעות העות'מאני, נכונה. באופן ספציפי, בית המשפט הסכים כי החזקה לבדה אינה מקנה זכויות בקרקע, וכי עיבוד חקלאי הוא תנאי הכרחי לרכישת זכויות בקרקע לא מוקצית. בנוסף, מצא בית המשפט כי מעשיהם של המשיבים היו מוצדקים וכי העותר מנסה לתפוס שלא כדין את החזקה במקרקעין. ההחלטה אישרה את זכותם של המשיבים לסווג את הקרקע כרכוש ממשלתי ודחתה את ערעור העותר. השופט שמגר, שכתב את פסק הדין, נתמך על ידי השופטים לוין וגולדברג. העותר חויב לכסות את הוצאות המשיבים.