דב"ע מא/19 - 0

תקציר

פסק הדין נסוב סביב השאלה האם פגיעתו של עובד נחשבת כפגיעה שאירעה "במהלך עבודתו", ולפיכך זכאית לפיצוי לפי סעיף 35 לחוק הביטוח הלאומי, או שמא היא נופלת תחת סעיף 36(1) כפגיעה שנגרמה בעת נסיעה ממקום מגורים לעבודה. מדובר בעובד שבדרכו לעבודה סטה מדרכו הרגילה כדי להוריד את ילדיו בבית הספר ונפצע בתאונה זמן קצר לאחר שחזר למסלולו הרגיל. בית הדין מפרש את ההלכות הרלוונטיות כפשוטן, ומדגיש כי פגיעה נחשבת כקשורה לעבודה אם היא מתרחשת במסגרת הזמן של יום עבודה, וחריגות קלות מחובות העבודה מקובלות. פסק הדין מבהיר כי ניתן להרחיב את מסגרת הזמן ל"תוך כדי עבודה" כך שתכלול פעילויות לפני תחילתו הרשמית של יום העבודה, אך הסעת ילדים לבית הספר אינה זכאית. בנוסף, בית המשפט מסביר כי סטייה מהשביל, להבדיל משבר, ניתנת לתיקון עם החזרה לתוואי הרגיל. במקרה זה, מאחר והתאונה התרחשה בדרך הרגילה לעבודה לאחר החריגה, היא נחשבת לפגיעה בעבודה. פסק הדין מחזק את העיקרון לפיו המשפט הישראלי מפרש פגיעות שנגרמו במהלך העבודה באופן רחב, ומספק תובנות לגבי פרשנות הדינים הנוגעים לפגיעות בעבודה וסטיות מהדרכים הרגילות.