רע"א 2752/03

תקציר

פסק הדין מתייחס למחלוקת על זימון ובקשה להיתר המצאה מחוץ לתחום. המבקש ביקש לערער על החלטה למתן היתר המצאה לנתבע זר, בטענה כי התביעה נגד הנתבע המקומי לא הוגשה כראוי ולכן אין לצרף את הנתבע הזר. בית המשפט נעתר, קיבל את הערעור וביטל את היתר ההמצאה. פסק הדין מפרש את משמעות המונח "מעשה" בתקנה 500(7) ביחס ליצרן זר שייצר לכאורה מוצר פגום בחו"ל. בית המשפט אישר את התקדים הקיים לפיו מקרים כאלה אינם מצדיקים מתן היתר המצאה. בעוד שבית המשפט הכיר בכך שהשמטה לכאורה כלשהי התרחשה בצרפת, שם ניהלה החברה את עסקיה, הוא מתח ביקורת על החלטת בית המשפט קמא כי המבקש אחראי לכשל בישראל. השופט בחן גם את תחולתה של תקנה 500(10) והגיע למסקנה כי המשיב לא עמד בדרישות להמצאת התביעה כדין נגד הנתבע הישראלי. בהיעדר הוכחה מספקת לכך שהתביעה הוצגה לנתבעת המקומית לפני הוצאתה ממרשם החברות, קבעה השופטת כי התביעה לא הוגשה כדין או במועד. לפיכך החליט בית המשפט כי המשיב אינו יכול להוציא צו הבאה מחוץ למדינה. משכך, התקבל הערעור, בוטל היתר ההמצאה, והמשיבה חויבה בהוצאות המבקש, בסך 10,000 רופי.