ע"א 34307-05-12

תקציר

פסק הדין מקבל את הערעור באופן חלקי, תוך שהוא מבטל את פסק דינו של בית משפט קמא שהורה למערערים לפצות את המשיבים. התיק מוחזר לבית משפט קמא עם הוראות לפרט ולהסביר את הנזק שנגרם למשיבים ואת סכום הפיצוי המגיע להם בגין כל ראש נזק לאור דעת הרוב. בצדק דחה בית משפט קמא את טענותיהם המקדמיות של המערערים בדבר התיישנות והיעדר סמכות. עם זאת, דעת הרוב חולקת על פסיקת פיצויים על ידי בית משפט קמא למשיבים בגין שלילת זכותם לתבוע פיצויים, שכן עילה זו אינה מוכרת בפקודת הנזיקין. הוועדה המקומית לא הייתה מחויבת להפקיע את רכושם של המשיבים או לכלול אותו ברשימת הנכסים שנעשה בהם שימוש חורג, ופסק הדין נעדר הנמקה לגבי הנזק והיקפו. אשר להפרת חובה חקוקה, דעת הרוב מסכימה עם קביעתו של בית משפט קמא כי המערערים סללו את הכביש ללא היתר כדין, תוך החלת הלכה רטרואקטיבית על פסיקה קודמת. עם זאת, דעת הרוב חולקת על מסקנתו של בית משפט קמא בדבר הפרת הבטחה שלטונית, וקובעת כי המגעים בין הצדדים לא הסתיימו בהבטחה מחייבת. מאחר שהנכס נותר בידי המשיבים, לא ניתן לבסס את הפיצוי על הפקעה. הרוב חולק גם על גובה הפיצוי שנפסק על ידי בית משפט קמא, שכן הוא התבסס על שומה שלא שקלה את המטרד שנגרם למשיבים. תחת זאת, דעת הרוב מעריכה את הפיצוי המגיע למשיבים ב-200,000 ₪, בתוספת שכ"ט עו"ד ומע"מ, ומורה למערערים לשלם סכום זה בתוך 30 יום. דעתו החולקת של השופט עודד גרשון מסכימה עם פסק דינו של בית משפט קמא במרבית הסעיפים ומציעה לבטלו כליל ולפטור את המערערים מתשלום פיצויים כלשהם.